בג"ץ 4880-23 בג"ץ 4880-23

1.העותר יליד 2000, תושב ג'לזון, הורשע בעבר בעבירות ביטחוניות ונגזרו עליו עונשי מאסר ממושכים בפועל. העותר נעצר ביום 22.3.2022 ולמחרת נחקר על ידי משטרת ישראל בחשד לאחזקה, סחר ושימוש בנזק ותחמושת בניגוד לחוק; להשתתפות בהפרות סדר ועימותים נגד הצבא; לעיסוק בקידום פעילות צבאית; ולפגיעה בביטחון האזור ובפעילויות הצבא, אולם הכחיש את המיוחס לו.

נוכח המסוכנות הנשקפת ממנו, על רקע המידע החסוי שהצטבר בעניינו, ובהיעדר אפשרות להעמידו לדין פלילי, הורה המפקד הצבאי על מעצרו של העותר לתקופה של כשישה חודשים, בקיזוז ימי מעצרו, החל מיום 23.3.2022 ועד ליום 21.9.2022 (להלן: הצו הראשון). ביום 4.4.2022 אישר בית המשפט הצבאי את הצו הראשון; וביום 23.8.2022 דחה בית המשפט הצבאי לערעורים את ערעורו של העותר.

2.ביום 18.9.2022, לאחר שהשתכנע כי מסוכנות העותר לא קהתה, הורה המפקד הצבאי על הארכת מעצרו המנהלי לתקופה נוספת של שישה חודשים, החל מיום 21.9.2022 ועד ליום 20.3.2023 (להלן: הצו השני). ביום 20.9.2022 אישר בית המשפט הצבאי את הצו השני; וביום 5.2.2023 נדחה ערעורו של העותר לבית המשפט הצבאי לערעורים. בהמשך לכך, הגיש העותר לבית משפט זה עתירה בעניין הצו השני (בג"ץ 1707/23), אשר נדחתה אף היא ביום 16.3.2023 לאחר שנמצא כי מעצרו המנהלי של העותר נעשה כדין; וכי לא קמה עילה להתערבותו של בית משפט זה.

3.לאחר שהשתכנע כי מסוכנות העותר עודנה קיימת, ביום 8.3.2023 הורה המפקד הצבאי על הארכת מעצרו המנהלי לתקופה נוספת של שישה חודשים, החל מיום 20.3.2023 ועד ליום 19.9.2023 (להלן: הצו השלישי). ביום 23.3.2023 אישר בית המשפט הצבאי את הצו השלישי; וביום 21.5.2023 דחה בית המשפט הצבאי לערעורים את ערעורו של העותר.

על כך נסבה העתירה דנן.

4.עמדת המשיבים 1 ו-3 (להלן: המשיבים), היא כי דינה של העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבות שיפוטית בצו השלישי, הואיל וזה הוצא מטעמי בטחון החלטיים ולאחר שנמצא כי אין דרך אחרת למנוע את הסיכון הגבוה הנשקף מהעותר לביטחון האזור ולשלום הציבור. עוד הודיעו המשיבים כי בדעתם להאריך את הצו המנהלי לארבעה חודשים נוספים ואחרונים בתום צו המעצר הנוכחי.

5.לאחר דיון במעמד שני הצדדים, עיינו בחומר החסוי בהסכמת בא כוח העותר ואין לנו אלא לחזור על האמור בפסק הדין בבג"ץ 1707/23. כפי שעולה מהחומר יש בסיס לאמור בפרפרזה הגלויה בתגובת המשיבים ולפיה העותר "הוא פעיל טרור עממי; ידוע כי לקח חלק בפעילות טרור עממי מאז שחרורו ממאסר; חשוד בעיסוק באמל"ח; חשוד בקידום פעילות צבאית עם דיאא רמחי; ונוכחותו בשטח מסכנת את יציבותו".

6.אשר על כן, לא מצאנו עילה להתערב בהחלטת המפקד הצבאי ולא מצאנו כי נפל פגם בהכרעות בתי המשפט הצבאיים בעניינו של העותר, בהתחשב במסוכנות הנשקפת מהעותר לשלום הציבור ובטחונו.

אשר על כן, העתירה נדחית.