בג"ץ 4895/10 פלוני נ. בית המשפט הצבאי לערעורים באזור יהודה ושומרון

השופט ס' ג'ובראן:

העתירה שבפנינו מכוונת כנגד החלטתו של בית המשפט הצבאי לערעורים באזור יהודה ושומרון מיום 29.6.2010, בה הוחלט לקבל את ערעורה של התביעה הצבאית כנגד החלטתו של בית המשפט הצבאי ביהודה מיום 28.6.2010. כפי שעולה מהעתירה, העותר נעצר ביום 24.6.2010 בחשד לעבירות נגד ביטחון האזור וחברות ומתן שרות בארגון עוין. לבית המשפט הצבאי ביהודה הוגשה בקשה להארכת מעצרו באחד עשר ימים, ובית המשפט קיבלה רק בחלקה והורה על מעצרו לארבעה ימים נוספים בלבד. כאמור, על החלטה זו ערערה התביעה הצבאית לבית המשפט הצבאי לערעורים אשר קיבל את הערעור והורה על מעצר העותר עד ליום 7.7.2010.

לטענת העותר, שגה בית המשפט הצבאי לערעורים משלא שקל נכונה את נסיבות המקרה המייתרות את מעצרו והופכות אותו לבלתי רלוונטי.

דין העתירה להידחות על הסף.

הלכה פסוקה היא כי בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, אינו מהווה ערכאת ערעור על החלטות של בית המשפט הצבאי לערעורים, והדבר נכון קל וחומר באשר מדובר בהחלטות בנוגע למעצר בטרם הגשת כתב אישום. כפי שנאמר בבג"ץ 6005/08 עאבד נ' בית המשפט הצבאי לערעורים (לא פורסם, 7.7.2008):

"ברור, כי הטענות שמעלה העותר בעתירתו מתאימות, במסגרת הפנים-ישראלית, לערר על החלטה על מעצר עד תום ההליכים. אכן, בשיטתנו ניתן להגיש ערר לבית המשפט העליון על החלטה בענין מעצר, לאחר שהעניין נדון בבית משפט השלום ובבית המשפט המחוזי כערכאת ערעור. אין לקבל שכאשר השיטה מאפשרת ערר אחד בלבד בעניין מעצר ראוי שבית המשפט הגבוה לצדק ייזקק לעתירה, שבמהותה מהווה ערר שני כאמור."

גם בענייננו אין מגלה העתירה כל טעם להתערבותנו בהחלטתו של בית המשפט הצבאי לערעורים.

אשר על כן, העתירה נדחית על הסף.