בג"ץ 6005/08 פראס סולימאן מחמוד עאבד נ. בית המשפט הצבאי לערעורים

השופט א' גרוניס:

1.

עתירה נגד החלטתו של בית המשפט הצבאי לערעורים מיום 29.6.08 לעצור את העותר עד תום ההליכים הפליליים המתנהלים נגדו. בכך הפך בית המשפט הצבאי לערעורים את החלטת בית המשפט הצבאי יהודה מיום 24.6.08, בה הוחלט לשחרר את העותר בתנאי של הפקדת ערבות כספית וערבות צד ג'. נגד העותר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של מתן מקלט, סחר בציוד מלחמתי ואימונים צבאיים שלא בהיתר. לפי האמור בכתב האישום, העותר ביצע את העבירות המיוחסות לו במסגרת עבודתו כשומר ראשו של עזיז דוויק, פעיל בכיר בארגון החמאס. בקשת המעצר הוגשה בגדר ההליך האמור.

2.

העותר מצביע על מספר כשלים שהתרחשו, לטענתו, בחקירה שהתנהלה נגדו. כך, לטענת העותר, המידע שהגיע לידי גורמי אכיפת החוק ושגרם לפתיחת החקירה נגדו אינו מתייחס אליו, אלא אל אדם אחר, לא ידוע. המשטרה לא ביצעה מסדר זיהוי וחקירת העדים לא כללה את כל השאלות הרלוונטית לגילוי זהותו של החשוד. לפיכך, לטענת העותר, המשיב לא הציג ולוּ ראיות לכאורה שעשויות להביא להרשעתו. לאור היעדר ראיות לכאורה הנדרשות לביסוס ההחלטה על הארכת מעצר, טוען העותר כי טעה בית המשפט הצבאי לערעורים בהחלטתו להאריך את מעצרו עד תום ההליכים.

3.

דין העתירה להידחות על הסף. הלכה פסוקה היא כי בית משפט זה אינו מהווה ערכאת ערעור על החלטות בית המשפט הצבאי לערעורים (ראו, בג"ץ 229/00 עבדאללה עבדל פתאח נ' בית המשפט הצבאי לערעורים (לא פורסם, 14.2.00); בג"ץ 3170/04 מועצם צוברי מוקדי נ' בית המשפט הצבאי לערעורים (לא פורסם, 8.4.04)). כאשר מדובר בהחלטת בית המשפט הצבאי לערעורים בעניין מעצר עד תום ההליכים הדברים נכונים מקל וחומר (ראו, בג"ץ 3575/06 סעיד שתיווי סלימאן אבו פיאד נ' בית המשפט הצבאי לערעורים באזור יהודה ושומרון (לא פורסם, 4.5.06)). ברור, כי הטענות שמעלה העותר בעתירתו מתאימות, במסגרת הפנים-ישראלית, לערר על החלטה על מעצר עד תום ההליכים. אכן, בשיטתנו ניתן להגיש ערר לבית המשפט העליון על החלטה בענין מעצר, לאחר שהעניין נדון בבית משפט השלום ובבית המשפט המחוזי כערכאת ערעור. אין לקבל שכאשר השיטה מאפשרת ערר אחד בלבד בעניין מעצר ראוי שבית המשפט הגבוה לצדק ייזקק לעתירה, שבמהותה מהווה ערר שני כאמור.

4.

העתירה נדחית איפוא על הסף.