בג"ץ 229/00 עבדאללה עבדל פתח נ. בית המשפט הצבאי לערעורים

השופט ע' ר' זועבי:

העותר הועמד לדין בבית המשפט הצבאי באזור חבל עזה (288/99), והורשע על פי הודאתו בביצוע עבירות של מתן מקלט למבוקשי החמאס לפי סעיף 57 לצו הביטחון תש"ל- 1970, ואחזקת נשק ותחמושת עבור מבוקשי החמאס לפי תקנה 59 (א) לתקנות ההגנה שעת חירום.

לאחר שמיעת טיעוני הצדדים לעניין העונש גזר בית המשפט הצבאי על העותר עונש של 56 חודש מאסר, מתוכם 20 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי.

על גזר דינו של בית המשפט הצבאי הוגש ערעור של התובע הצבאי על קולת העונש. ואילו העותר הגיש ערעור על חומרת העונש.

בית המשפט הצבאי לערעורים דן בשני הערעורים והגיע למסקנה כי העונש שהוטל על העותר בבית המשפט הצבאי העזה, אינו תואם את רמת הענישה במקרים דומים, והחליט בפסק דין מנומק לקבל את ערעור התביעה על קולת העונש, וגזר על העותר 60 חודשי מאסר מתוכם 30 חודשי מאסר בפועל והיתרה על תנאי.

העותר מבקש כי בית משפט זה בשבתו כבתי המשפט הגבוה לצדק, יתערב במידת העונש שגזר עליו בית המשפט צבאי לערעורים.

דין העתירה להדחות על הסף.

הלכה פסוקה היא, שבית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על פסק דינו של בית המשפט הצבאי לערעורים, העותר מיצה את זכותו לערער על חומרת העונש בפני בית המשפט הצבאי לערעורים, וטענותיו בפנינו אינן מקימות עילה להתערבותו של בית משפט זה. (בג"ץ 2375/99, שריף מיסק נ' בית המשפט הצבאי לערעורים , דינים עליון כרך נו, 31)(בג"צ 638/99, חאתם אבו זאיידה נ' בית המשפט הצבאי לערעורים, תקדין עליון כרך 99(1)).

אין בדחיית העתירה, בכדי לפגוע בזכותו של העותר לפנות אל מפקד כוחות צה"ל באזור ובקשו לעיין בגזר דין המאסר ולהקל בו.

העתירה נדחית.