בג"ץ 4902/11 סיגל ארז-אמו של איש שירות הביטחון הכללי תמיר ארז ז נ. שר הבט

השופט נ' הנדל:

1.

עתירה למתן צו על תנאי, המכוון כלפי משיבים 1-4: שר הביטחון, המנהל הכללי של משרד הביטחון, משרד הביטחון –אגף משפחות והנצחה והוועדה המייעצת למנהל הכללי של משרד הביטחון במתן הטבות לפנים משורת הדין (להלן תיקרא: ועדת למ"ד ) –להמציא לעותרת, אמו של איש שירות הביטחון הכללי שנהרג בתאונת דרכים עת שהה בחופשה בחו"ל, רשימה אשר תפרט את כל המקרים בהם הכירה ועדת למ"ד בהוריהם של משרתי קבע אשר נספו בזמן חופשה כהורים שכולים קודם לכניסתם לתוקף של כללי עבודתה של ועדת למ"ד, תשס"ה -2005; ליתן טעם מדוע מוצדקת אפלייתה, כטענתה, אל מול הורים שכולים אחרים בכלל ואלה שצוינו בעתירה בפרט; להמציא לעותרת את הפרוטוקולים של הדיונים בהם החליטה הוועדה להכיר בהוריהם של משרתי קבע אשר נספו בזמן חופשה כהורים שכולים, קודם לכניסתם לתוקף של כללי עבודתה של הוועדה ושל אלה שלא עמדו בדרישות הנקובות בכללי עבודתה. כמו כן, עותרת היא להורות ליועץ המשפטי לממשלה ליתן טעם מדוע לא ינחה את שר הביטחון, מנכ"ל משרד הביטחון וועדת למ"ד להכיר בה כאם שכולה לפנים משורת הדין, כפי שעשה בעבר במקרים רבים ואף זהים וכן ליתן טעם מדוע לא ינחה את ועדת למ"ד לדון בעניינה של העותרת בהתאם למערכת הנורמטיבית שהייתה בתוקף ביום נפילתו של בנה ז"ל, בשנת 2003.

בנה של העותרת, ז"ל, היה קצין מצטיין שעבר מסלולים של קורס חובלים ושל קורס טיס. לאחר שחרורו מהצבא, החל לשרת בשירות הביטחון הכללי. במקביל סיים לימודי אוניברסיטה והתמחה במשרד רואי חשבון. בתאריך 28.9.2003, בעת היות הבן בחופשה בתאילנד אשר אושרה על ידי גורמי הביטחון, נהרג בתאונת דרכים. העותרת פנתה למשרד הביטחון להכיר בה כאם שכולה לצורך קבלת תגמולים לפי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), תש"י -1950 (להלן: חוק משפחות חיילים שנספו במערכה ). משרד הביטחון דחה את תביעתה זו. על החלטה זו הגישה העותרת ערעור לוועדת הערעורים (וע 454/03), תוך שביקשה לאפשר לה אורכה להגשת נימוקי הערעור. ועדת הערעורים מחקה את הערעור מחוסר מעש. בעתירה זו העותרת מסבירה את המחדל בשל מצבה הרפואי הקשה והמחלות שפקדו אותה באותו שלב. ארבע שנים לאחר מכן, עתרה העותרת, כשהיא מיוצגת, לקצין התגמולים בתביעה להכיר בזכאותה לתגמולים בגין שלושה טעמים חלופיים שלא נמנו על ידה בתביעתה הראשונה. קצין התגמולים דחה את תביעתה ואף ערעור שהוגש על ידה לוועדת הערעורים נדחה. העותרת הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטת ועדת הערעורים והלה דחה את ערעורה (ע"ו 1279-05-09). העותרת פנתה בחודש יוני 2006 לועדת למ"ד אשר דחתה את בקשתה בנימוקים שונים. העתירה דנא נסובה סביב ההחלטה האחרונה של אגף משפחות והנצחה של משרד הביטחון, לפיה על פי הכללים המחייבים את ועדת למ"ד, לא ניתן להעניק הכרה גורפת "לפנים משורת הדין" להורים שכולים אלא ליתן סיוע נקודתי במקרים חריגים בשל מצב סוציו-אקונומי קשה ובתנאי שקיימת זיקה ישירה בין המצוקה לשכול, תנאי שנקבע שלא הוכח במקרה הנדון. באשר למקרים הנוספים עליהם הצביעה העותרת שבגדרם קיבלו הורים סיוע מוועדת למ"ד, נקבע כי אלו נדונו עוד לפני שנקבעו הכללים המחייבים את ועדת למ"ד כיום "ואין הוועדה רואה עצמה כבולה בתקדימים ישנים אשר בפירוש סותרים את כללי הוועדה דהיום".

2.

עיקר טענות העותרת הוא כי לכללי עבודת הוועדה אשר נכנסו לתוקף בשנת 2005 אין תחולה רטרואקטיבית על מקרה בנה, אשר נהרג כאמור בשנת 2003. החלטת ועדת למ"ד בעניינה ניתנה תוך סטייה מן המדיניות הרלוונטית ומשכך מהווה אפליה פסולה אל מול מבקשים אחרים אשר נסיבותיהם זהות לשלה. עוד טענה, כי החלטת הוועדה לוקה בחוסר סבירות קיצונית וסירובה להמציא לידה את הפרוטוקולים של ישיבותיה חוטאת לחובת השקיפות החלה עליה.

3.

לאחר שעיינו בעתירה ובנספחיה, הגענו למסקנה, כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי. עסקינן במערכת הטבות המעוגנות בנהלים פנימיים אשר נוצרה במקביל למכלול הזכויות שנקבע בחוק משפחות חיילים שנספו במערכה (ראו בג"ץ 9604/10 ארגון אלמנות ויתומי צה"ל נ' שר הביטחון (21.9.2011)). עניינה של העתירה נופל בגדר המקרים המנויים על פי סעיף 5 (1) לחוק בית משפט לעניינים מנהליים, התש"ס -2000 ובפרט 26 (1) לתוספת הראשונה לחוק זה (ראו בג"ץ 6715/10 מוריסין חנה נ' משרד הביטחון (17.11.2010); עע"מ 7605/09 פלוני נ' משרד הביטחון

(25.3.2010))). לאמור: עתירה הנוגעת ל"החלטה של רשות בעניני הטבות וסיוע הניתנים מכוח נוהלי אגף שיקום נכים ואגף משפחות והנצחה במשרד הביטחון" תידון בפני בית המשפט לעניינים מנהליים. הסעד המבוקש בעתירה דנא הוא ביטול החלטת אגף הנצחה ושיקום הפועלת מכוח ועדת למ"ד ותחת זאת להכיר בה כמקרה חריג המצדיק זכאותה לתגמולים וזכויות על פי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה. סעד זה מצוי כאמור בסמכות בית המשפט לעניינים מנהליים.

4.

אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. אין צו להוצאות.