בג"ץ 4944/12 סמיר איוב נ. מדינת ישראל

עניינה של העתירה בבקשת העותר כי תתקבל החלטה על-ידי רשויות התביעה אצל המשיבה להגיש כתב אישום בתיק חקירה שנפתח נגד חשודים בתקיפת העותר בשנת 2011.

1.

בחודש ינואר 2011 הגיש העותר תלונה למשטרת ישראל, בה טען שהוא הותקף על-ידי אחרים, וזאת במהלך קטטה בין משפחתו לבין משפחה אחרת מיישוב נחף שבצפון הארץ. בעקבות תלונתו של העותר, נפתח במשטרה תיק חקירה, במסגרתו נחקרו מספר חשודים, הן ממשפחת העותר והן מהמשפחה הנוספת המעורבת בקטטה. עם תום החקירה הועבר התיק לפרקליטות מחוז חיפה על-מנת לבחון אפשרות להעמיד את החשודים לדין. בפרקליטות המחוז הוחלט כי ההחלטה הסופית בנוגע להעמדת החשודים לדין תתקבל לאחר קיום שימוע לחשודים ולאחר השלמת החקירה המשטרתית בנקודות מסוימות.

2.

המשיבה טענה בתגובתה מיום 19.10.12 כי דין העתירה להידחות על הסף, שכן מדובר בעתירה מוקדמת. לטענת המשיבה, משתתקבל ההחלטה בנוגע לאפשרות להעמיד את החשודים לדין, הדרך תהיה פתוחה בפני העותר להגיש ערר על החלטה זו לפני הגורמים המוסמכים. המשיבה התבקשה להגיש הודעה מעדכנת עד ליום 7.4.13. בתגובה הבהירה המשיבה כי החקירה המשטרתית הושלמה ביום 21.2.13 וכי הפרקליטות עדיין שוקדת על גיבוש עמדתה. נטען כי נוכח המורכבות הראייתית של תיק החקירה, נדרש לפרקליטות פרק זמן נוסף של כחודש וחצי כדי לגבש עמדה בנוגע להגשת כתב אישום נגד החשודים אם בכלל. משכך, נקבע בהחלטה מיום 18.4.13 כי על המשיבה להגיש עמדה עד ליום 25.5.13. ביום 27.5.13 התקבלה הודעה מעדכנת מטעם המשיבה, בה צוין כי לאחר בחינת חומר הראיות בתיק החקירה, הוחלט לסגור את התיק נגד כלל החשודים מחוסר ראיות מספיקות. לאור זאת, נטען כי העתירה נתמצתה ודינה להימחק.

דין העתירה להידחות על הסף.

3.

העתירה כוּונה לקבלת שני סעדים חלופיים – העמדת החשודים בתקיפת העותר לדין; או קבלת החלטה בנוגע לכך. מתן החלטה לפיה לא יוגש כתב אישום נגד החשודים מייתר אפוא את העתירה, ולכן דינה להידחות. מובן כי בשלב זה עומדת לעותר האפשרות להגיש ערר על ההחלטה לסגור את תיק החקירה, וזאת לפי סעיף 64 לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב-1982, ועל-פי המועדים הקבועים בסעיף 65 לחוק זה (ראו: בג"ץ 4551/01 פרויס נ' משטרת אשקלון (13.2.2012); בג"ץ 4565/12 פלוני נ' קצין חקירות של משטרת ישראל

(5.8.12)).

4.

יחד עם זאת, איני רואה מנוס מלציין כי הדעת אינה נוחה מהתנהלות המשיבה בתיק זה. על-פי התגובות שהוגשו תיק החקירה נפתח כבר בינואר 2011, ואילו ההחלטה על סגירת התיק התקבלה במאי 2013. בתגובת המשיבה, כמו גם בהודעותיה המעדכנות, לא נמצא הסבר המניח את הדעת באשר להתמשכות החקירה שנפתחה בעקבות תלונת העותר תקופה כה ממושכת. למותר לציין את המצוקה בה נתון קרבן עבירה אשר בעקבות תלונתו נפתח תיק פלילי והוא מצפה לתוצאת החקירה. ראיתי להשוות מצוקה זו, בהבדלים המחויבים, לאדם המצפה לתוצאות בדיקה רפואית שעשה בבית חולים, והתוצאה מתמהמהת עוד ועוד. צריך תמיד לזכור את האנשים שמאחורי הניירות והפניות, אנשים המצפים לתוצאת תלונתם ולעשיית צדק בעניינם. במקרה דנן אחרי תקופה ארוכה של השלמות חקירה עדיין נדרשו שלושה חודשים נוספים לגיבוש העמדה בעניין שאינו נראה על פניו מסובך ומורכב, ואיני מתעלמת מהעומס בו נתונים גורמי אכיפת החוק וידיהם מלאות העבודה. בנסיבות אלה ראיתי לחייב את המדינה, ולו באופן סמלי, בהוצאות העותר.

העתירה אפוא נדחית. המשיבה תישא בהוצאות העותר בסך של 3,000 ₪.