בג"ץ 4961/11 מולו לאיו נ. שר הפנים

לפניי בקשה מטעם העותרות למתן צו ביניים שלפיו יעניקו המשיבים לעותרת 2 אשרת עליה ו/או כניסה לישראל עד להכרעה בעתירה.

עניינה של העתירה הוא בבקשת העותרות 7-2, כי נורה למשיבים לאפשר את עלייתן לארץ במסגרת חוק השבות או חוק הכניסה לישראל. לטענתן, אימן, העותרת 1, עלתה לארץ כבר בשנת 2007 וקיבלה אזרחות ישראלית מכוח חוק השבות ואביהן נפטר.

לפיכך, טוענות העותרות 7-2 כי הן נותרו באתיופיה ללא הורים וכמעט ללא קרובי משפחה. עוד טוענות העותרות כי מצבה הבריאותי והנפשי של העותרת 1 קשה לנוכח קשיי התאקלמותה והריחוק מבנותיה. עם הגשת העתירה ביקשו העותרות צו ביניים, שלפיו יאפשרו המשיבים לעותרת 2 להיכנס לארץ על מנת שתוכל לעזור לעותרת 1 להתמודד עם מצבה הבריאותי הקשה. בבקשה נטען כי מצבה הבריאותי של העותרת 1 התדרדר וכי היא זקוקה לעזרה סיעודית ואין באפשרותה לכלכל את עצמה.

מנגד, טוענים המשיבים כי דין הבקשה למתן צו ביניים להידחות. המשיבים מציינים כי בחודש נובמבר 2010 התקבלה החלטת ממשלה הקובעת את התנאים המצטברים לצורך הבאתם לישראל של בני הפלשמורה. עוד מציינים המשיבים כי העותרת 1 הגישה בקשה לקבלת אשרת עלייה עבור בנותיה מכוח החלטה זו אך בקשות אלה נדחו. לבסוף, טוענים המשיבים כי למעשה מבקשת העותרת 2 צו עשה ולא צו ביניים, שכן מתן אישור לכניסתה לישראל ישנה את המצב הקיים ולא ישמר אותו.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, לא שוכנעתי כי יש מקום להיעתר לבקשה למתן צו ביניים. זאת, מבלי לקבוע דבר בנוגע לסיכויי העתירה. צו הביניים המבוקש על ידי העותרות נועד לשנות את המצב הקיים בעוד ש"צו ביניים נועד אך לשמור על מצב זה עד להכרעה בעתירה גופה" (בג"ץ 6768/02 אלוני אבא נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם, 14.9.2002). בנוסף, הסעד המבוקש בבקשה – מתן אשרת עלייה לעותרת 2 – זהה לסעד המבוקש בעתירה הראשית (ככל הנוגע לעותרת 2). בנסיבות אלה לא ייתן בית משפט זה צו ביניים בטרם ההכרעה בעתירה (ראו למשל: בג"ץ 6566/09 סעד נ' משטרת ישראל (לא פורסם, 2.9.2009). אוסיף, כי כאמור בתגובת המשיבים, העותרות רשאיות להגיש בקשה לגורמים המתאימים לאשר את כניסתה של העותרת 2 לישראל מטעמים הומניטאריים.

אשר על כן, הבקשה למתן צו ביניים נדחית.