בג"ץ 498/07 אמיל קוגן נ. בית הדין הארצי לעבודה

השופט א' א' לוי:

1.

בפנינו עתירה להורות על ביטולו של פסק-דין של בית-הדין הארצי לעבודה, ולקבוע כי פסק-הדין שנתן בית-הדין האזורי לעבודה בחיפה הוא פסק-הדין התקף. סיפור המעשה, בתמצית, הוא זה: העותר, מר קוגן, מהנדס בעל תואר שני, עובד קבוע בחברת החשמל, שימש מספר שנים בתפקיד מפקח במרכז הפיקוח על קווי חלוקת מתח. ביום 19.1.00, על רקע של חיכוכים בינו לבין הממונים עליו, חיכוכים שהלכו ותכפו עם השנים, הועבר העותר מתפקידו זה לתפקיד אחר. העברה זו נעשתה בהסכמת נציג עובדי המשמרות מטעם ארגון עובדי חברת החשמל, אולם ללא הסכמת ועד המהנדסים בחברה.

2.

העותר פנה לבית-הדין האזורי לעבודה בחיפה, בבקשה להצהיר כי העברתו מתפקידו נעשתה שלא כדין, ולהשיבו לתפקיד זה. בית-הדין האזורי קיבל את תביעתו וקבע כי הסכמת נציג עובדי המשמרות היתה ללא סמכות, והורה למשיבה 2 להשיבו לעבודתו כמפקח. על החלטה זו ערערה המשיבה 2 לפני בית-הדין הארצי לעבודה. ביום 24.8.06 הפך בית-הדין הארצי את הכרעתו של בית-הדין האזורי, וקבע כי לא נדרשת הסכמת ארגון עובדי חברת החשמל לשם קבלת החלטה בדבר ניוד עובד החברה מתפקיד לתפקיד. אשר על כן, קבע בית-הדין הארצי לעבודה, בדעת רוב, כי העברתו של מר קוגן מתפקידו נעשתה כדין.

3.

כעת מבקש העותר כי נתערב בהכרעתו של בית-הדין הארצי ונבטלה. ראשית, הוא טוען כי בית-הדין הארצי לעבודה הכריע שלא בהסתמך על העובדות שנקבעו בבית-הדין האזורי, וזאת מבלי להפוך קביעות עובדתיות אלו. שנית, מצביע העותר על כך ששני נציגי הציבור שישבו במותב לאורך כל הדיון התחלפו בישיבתו האחרונה, והם אלו אשר נתנו את פסק-הדין. העותר טוען עוד, כי שינוי זה נעשה ללא הסכמתו, וזאת על-אף ההערה המופיעה בפרוטוקול אותה ישיבה לפיה "היות והיה שינוי בנציגי הציבור מסכימים הצדדים שהמותב כמות שהוא יתן את פסק הדין". העותר אף פנה לבית-הדין הארצי, בתאריך 14.11.06, בבקשה שטרם הוכרע בה, למחוק הערה זו מהפרוטוקול. בשל פגם דיוני זה – אליבא דעותר – פסק-הדין שיצא תחת ידו של בית הדין הארצי - בטל.

4.

המשיבה 2, בתשובתה המקדמית, עותרת לדחות את העתירה על הסף. לדידה, אין עניין זה נופל לסוג העניינים שבהם מתערב בית-הדין הגבוה לצדק בהכרעותיו של בית-הדין הארצי לעבודה. היא מדגישה כי בקשתו של העותר לתיקון הפרוטוקול טרם נענתה והיא נעשתה בשיהוי רב – בחלוף כשבעה חודשים מיום הדיון, וכשלושה חודשים לאחר מתן פסק-הדין.

5.

לאחר שהעותר קיבל לידיו את תשובתה המקדמית של המשיבה, פנה הוא למשיבה 2 בבקשה ליתן פרטים נוספים בדבר העובדות התומכות בחלק מטיעוניה בתשובתה המקדמית. לאחר שמשיבה 2 לא נענתה לבקשתו, הפנה העותר את בקשתו אלינו וזאת מכוח תקנה 12 לתקנות סדר הדין לבית-הדין הגבוה לצדק, התשמ"ד-1984.

6.

לאחר שעיינתי בעתירה ובתשובה המקדמית לה, ואף אפשרתי למבקש להגיש תשובה-שכנגד, הגעתי לכלל דעה כי דינה להידחות על הסף. הלכה מושרשת היא כי בית-המשפט הגבוה לצדק יתערב בהחלטותיו של בית-הדין הארצי לעבודה רק במקרים בהם נתגלתה בהכרעתו של בית-הדין טעות משפטית מהותית, טעות אשר הצדק מחייב את תיקונה (בג"צ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה , פ"ד מ(1) 673, 693; בג"צ 840/03 ארגון הכבאים המקצועיים בישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה , פ"ד נז(6) 810). בית-הדין לעבודה הוא הגוף האמון על משפט העבודה בישראל, ואל לו לבית-המשפט הגבוה לצדק לשים עצמו בנעליו ולהחליף את שיקול-דעתו בזה שלו. התערבות בהכרעותיו של בית-הדין תיעשה רק באותם מקרים ייחודיים, בהם נמצא כי הדין פותח או יושם באורח שגוי המחייב התערבות. העתירה שבפנינו אינה נמנית עם מקרים אלה. ברי, כי העובדה שבית-הדין נתן את החלטתו ב"רוב דחוק" – כטענת העותר – אין בה כדי להקים עילה להתערבותו של בית-משפט זה (השוו: בג"צ 3679/94 אגודה ארצית של מנהלים מורשי חתימה נ' בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו , פ"ד מט(1) 573, 588).

7.

השאלה אם החלפת המותב נעשתה שלא בהסכמת העותר עודנה תלויה ועומדת,

ועל-כן, השאלה אם נפל פגם בסמכותו של המותב שחתם על פסק-הדין, אינה בשלה להכרעה בשלב זה. מטבע הדברים, עומדת לעותר זכותו לשוב ולעתור בסוגיה זו ככל שתמצא לו עילה לכך בעתיד.

העתירה נדחית , וממילא מתייתרת בקשתו של העותר למתן פרטים נוספים.