בג"ץ 5028/07 אוסאמה נסרת טאהר טוקאן נ. מפקד כוחות צה"ל ביהודה ושומרון

1.

לפני בקשה לפסיקת הוצאות מטעם העותר. עניינה של העתירה (מיום 07.06.07) בבקשת העותר כי המשיב יתיר יציאתו מהארץ. ביום 29.07.07 הודיע העותר לבית המשפט כי המשיב חזר בו מהתנגדותו להתיר יציאתו מהארץ ולפיכך התייתרה העתירה בעניינו. באותו מעמד, ביקש העותר כי יפסקו לזכותו הוצאות היות וקבלת הסעד באה לטענתו בעקבות הגשת העתירה. המשיב מתנגד לבקשה.

2.

לאחר עיון בחומר שלפני ובטענות בעלי הדין, נחה דעתי כי אין מקום לפסוק הוצאות לזכותו של העותר. הכללים לעניין חיוב בעל דין בהוצאות נקבעו בפסיקה (ראו: בג"צ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח(4) 217, (1993)). על פי כללים אלו יש לבחון האם היה צידוק בהגשת העתירה, האם לא הזדרז העותר בפניה לבית המשפט ומיצה הליכים, האם היה שיהוי בהגשת העתירה, והאם עצם הגשת העתירה היא שהביאה לקבלת הסעד. מן החומר שלפני עולה, על פניו, כי העותר לא מיצה את מלוא ההליכים המנהליים שעמדו לפניו טרם הגשת העתירה. ביום 03.02.07 פנה העותר לגורמי הביטחון בבקשה להתרת יציאתו לירדן. טרם קבלת התשובה הגיש לבית משפט זה עתירה שנדחתה על הסף (בג"ץ 2697/07). ביום 12.04.07, לאחר שהושלמה הבדיקה בעניינו של העותר, החליטו גורמי הביטחון להסיר את המניעה הביטחונית אשר מנעה את יציאתו מן הארץ. ביום 07.06.07 הוגשה העתירה דנן, אולם זאת טרם פנה העותר בשנית למשיב בכדי לברר מה עלה בגורל פנייתו. במצב דברים זה, ובשים לב לדחיית עתירתו הקודמת של העותר, מקובלת עלי עמדת המשיב לפיה לא מיצה העותר את ההליכים טרם הפניה לבית משפט זה, וממילא דין בקשתו לפסיקת הוצאות, להידחות.