בג"ץ 5032/09עבד אלקאדר אסעד ותד נ. שר הפנים

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

1.

עניינה של העתירה בבקשת העותר כי המשיבים ינפיקו לו תעודת מעבר חד פעמית. העותר טוען כי הוא אזרח ישראלי שעזב את הארץ בשנות השבעים. בעתירתו הוא מפרט כי פנה למשיבים לפני מספר שנים בבקשה שיתאפשר לו להיכנס לישראל ואף עתר בנדון לבית משפט זה. במכתב שנשלח לבא כוחו הקודם נמסר לו כי בעקבות פנייתו תונפק לו אשרת כניסה לישראל והוא הוזמן לסור לקונסוליה הישראלית בעמאן לאסוף אותה. אלא שבשל נסיבות מיוחדות שאינן תלויות בו, כך טוען העותר, הוא לא פנה לקונסוליה הישראלית כפי שנתבקש. לאחרונה פנה העותר ללשכת מינהל האוכלוסין בבקשה להנפקת תעודת מעבר חד פעמית, אולם פנייתו זו לא זכתה לתשובה מצד המשיבים. מכאן העתירה שלפנינו.

2.

המדינה, בתגובה מקדמית מפורטת, טוענת כי דין העתירה להידחות על הסף הן בשל קיומו של סעד חלופי והן בשל אי מיצוי הלכים. ואמנם, צודקת המדינה בטעמיה. העותר מבקש בעתירתו כי תונפק לו תעודת מעבר חד פעמית לישראל. סמכותו של שר הפנים להנפיק תעודת מעבר והתנאים להנפקתה מעוגנים בסעיף 2(ב) לחוק הדרכונים, התשי"ב-1952. פרט 12 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 (כפי שתוקן בצו בתי משפט לעניינים מנהליים (שינוי התוספת הראשונה לחוק), התשס"ח-2007) קובע כי לבית המשפט לעניינים מנהליים מסורה הסמכות לדון בהחלטה של רשות בעניינים כדלקמן: "12. מינהל אוכלוסין ועובדים זרים – החלטה של רשות לפי חוקים אלה, למעט החלטות הממשלה בענייני מינהל אוכלוסין ועובדים זרים: ... (5) חוק הדרכונים, התשי"ב-1952". הנה כי כן, עתירה הנוגעת להוצאתה של תעודת מעבר מצויה בסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים, בהתאם לאמור בפרט 12(5) לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000. דין העתירה שלפנינו להידחות, אפוא, על הסף נוכח קיומו של סעד חלופי בבית המשפט לעניינים מנהליים (השוו לבג"צ 4326/09 מוסא ראשד סלאמה נ' ראש ממשלת ישראל (25.5.2009)).

3.

זאת ועוד. דין העתירה להידחות על הסף גם בשל אי מיצוי הליכים. מן העתירה ונספחיה עולה כי העותר לא הגיש בקשה להנפקת תעודת מעבר על פי ההליך הקבוע בתקנות 1, 2 ו-3 לתקנות הדרכונים, תש"ם-1980. בין השאר לא מילא העותר את הטפסים המתאימים להגשת בקשה להנפקת תעודת מעבר, לא שילם את האגרה הנדרשת על פי דין לשם טיפול בבקשה כאמור ולא פנה לנציגות ישראל בחו"ל. באת כוח המדינה מדגישה כי במכתב התשובה האחרון שנשלח לעותר ביום 24.7.07, הוא נתבקש לסור לקונסוליה הישראלית בעמאן לשם קבלת אשרת כניסה לישראל, אך הוא לא פנה כלל לנציגות ישראל בחו"ל עובר להגשת העתירה. הלכה פסוקה היא כי בטרם הפנייה לבית המשפט הגבוה לצדק, שומה על העותר להקדים ולפנות לרשות המוסמכת; ואולם, העותר לא מיצה הליכים כדין בטרם הגיש את העתירה לבית משפט זה, שכן הוא לא הגיש בקשה כדין להנפקת תעודת מעבר, ועתירתו נסמכת על מכתב שנשלח לבא כוחו הקודם, שעניינו הנפקת אשרת כניסה, להבדיל מתעודת מעבר ישראלית. בנסיבות אלה, דין העתירה להידחות על הסף גם בשל אי מיצוי הליכים מצידו של העותר.

אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. העותר ישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 2,000 ש"ח.