בג"ץ 5035/99 בנימין דורפמן נ. מדינת ישראל

בפני בקשה לעיכוב ביצועו של עונש מאסר שהוטל על המבקשים ואשר הם אמורים להתחיל בריצויו ביום 1.8.99. כל זאת במסגרת עתירה לדיון נוסף שהגישו המבקשים על פסק דינו של בית משפט זה (כב' השופטים י' קדמי, י' טירקל וע' ר' זועבי) מיום 19.7.99.

1.המבקשים הורשעו בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ת.פ. 568/91) בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזוייף, מסירת ידיעה כוזבת במטרה להתחמק מתשלום מע"מ, הוצאת חשבונית מס ללא עיסקה במטרה להתחמק מתשלום מע"מ וניכוי ביודעין של מס תשומות במטרה להתחמק מתשלום מע"מ; כל זאת בקשר לפרשיית הונאה במסגרתה גבו המבקשים מס ערך מוסף בשיעור של כ - 1.7 מיליון ש"ח ושלשלו אותו לכיסם, במקום להעבירו לשלטונות המס כחוק. כמו כן הורשעו המבקשים, בקשר לאותה פרשייה, בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע. המבקש מס' 2 הורשע גם בעבירות של התחזות לאחר ובזיוף מסמך. עקב כל אלה נדון כל אחד מהמבקשים לעונש מאסר בפועל למשך ארבע שנים, למאסר על תנאי למשך שנתיים ולקנס בסך 50,000 ש"ח. ביום 19.7.99 דחה בית המשפט העליון את ערעורם של המבקשים, הן על ההרשעה והן על העונש והורה, כי יחלו בריצוי עונש מאסרם ביום 1.8.99.

2.כעת הגישו המבקשים עתירה לדיון נוסף. בעתירתם אין הם חולקים עוד על הרשעתם בדין. הסוגייה אותה הם מבקשים להביא לדיון נוסף היא סוגיית העונש שנגזר עליהם. לטענתם, בדחיית ערעורם על העונש שנגזר עליהם סטה בית המשפט מהלכות קודמות שעניינן התחשבות במשך הזמן שחלף ממועד ביצוע העבירות או ממועד תחילת המשפט ועד למתן גזר הדין וכן סטה מהלכות קודמות, בכך שסירב לגזור על המבקשים עונש שאינו עולה על מחצית העונש עליו הוסכם בין הצדדים במסגרת הסדר הטיעון (ממנו חזרו המבקשים) - שנה וחצי מאסר בפועל.

3.בד בבד עם הגשת עתירתם הגישו המבקשים בקשה לדחיית ביצוע גזר הדין עד להכרעה בעתירה לדיון נוסף - ואם זו תתקבל - עד להכרעה בדיון הנוסף. לטענתם, עתירתם מדברת בעד עצמה ואם תתקבל, סביר הוא כי כל עונש המאסר יומר במאסר על תנאי. עוד הם טוענים, כי מאז ביצעו את העבירות בהם הורשעו, לפני כעשר שנים, היו משוחררים בערובה. כמו כן הם מסתמכים על החלטת כב' השופט אילן בע"א 7068/98, בה עוכב ביצוע עונשו של המערער שם עד להכרעה בערעורו.

4.לאחר שעיינתי בבקשה החלטתי לדחותה. המבקשים הורשעו בביצוע מסכת עבירות רחבת היקף. אין הם חולקים עוד על עצם ההרשעה. שתי ערכאות נדרשו כבר לטענותיהם באשר למידת העונש שראוי היה להטיל עליהם. ערעורם נדון כבר והוכרע. עתירתם לדיון נוסף מוגשת לאחר שמיצו את ההליכים להם הם זכאים מכח דין. מבלי להידרש לגוף עתירתם של המבקשים לקיום דיון נוסף די לי אם אציין, כי החלטה על קיומו של דיון נוסף היא בגדר חריג המותנה בקיום התנאים המנויים בסעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984- ובשיקול דעתו של השופט הדן בעתירה. הדיון הנוסף אינו חלק אינטגרלי ומתבקש מכל הליך - ההיפך הוא הנכון. ממילא אין מתעוררת בעניינם של המבקשים סוגיית מעמדו של מי שהורשע ונדון למאסר בערכאה ראשונה ואשר ערעור בזכות שהגיש תלוי ועומד בערכאת ערעור (לא למותר לציין, כי עניין זה תלוי ועומד כרגע בפני הרכב של תשעה שופטים במסגרת ע"פ 111/99). בנסיבות אלו גובר האינטרס הציבורי במיצוי הדין ללא שהיות נוספות עם מי שהורשע בדין בפסק דין שאין עליו ערעור. זאת ועוד, המבקשים עצמם לא שללו בטיעוניהם בפני בית משפט זה את האפשרות שייגזר עליהם עונש מאסר בפועל (שאינו ניתן לריצוי בעבודות שירות). כך שגם אם יחלו בריצוי עונשם לא יהיה בכך בכדי לסכל את מטרת עתירתם לדיון נוסף.

הבקשה לעיכוב ביצועו של עונש המאסר שנגזר על המבקשים נדחית איפוא.