בג"ץ 5120/97 איילין טגניה נ. איילין אסמרו

1.ביום 22.8.97 הוגשה לבית משפט זה בקשה לקביעת מקום שיפוט מכוח חוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים), התשכ"ט1969- (להלן: "החוק"). בכותרת הבקשה נרשם: "טגניה איילין (הוא הבעל) נגד אסמרו איילין" (היא האשה). כך גם נרשם בהחלטה בבקשה לפטור מאגרה. יצויין, כי בעת הגשת הבקשה היה המשיב מס' 1 יהודי והמבקשת לא יהודיה.

2.ביום 30.6.98 הגישה המבקשת בקשה למחיקת ההליך מחוסר סמכות. בבקשתה ציינה, כי לאור השלמת הליכי גיור מטעמה, והיות משיב מס' 1 יהודי, נתונה הסמכות לבית הדין הרבני. לבקשה זו נתבקשה תגובתם של המשיבים. משיב מס' 1 לא הגיב לבקשה. משיב מס' 2 הסכים לבקשה וציין אף הוא, כי נוכח המרת דתה של המבקשת ליהדות נשמטה מבית משפט זה הסמכות שבמסגרת החוק.

3.בהחלטתי מיום 6.8.98 החלטתי למחוק הבקשה לקביעת שיפוט. בכותרת ההחלטה צויינה בטעות המבקשת בהליך זה, כמבקשת, בעוד שהיתה למעשה (על פי נוסח ההחלטה) משיבה (מס' 1), ועל כן, בהסכמת הצדדים, יתוקן עניין זה כמבוקש.

4.בגוף ההחלטה הוחלט, כי נוכח המרת דתה של המבקשת מחד, והיעדר תגובה של משיב מס' 1 (שהיה המבקש בהליך דהתם) מאידך, יש למחוק הבקשה. בצריך עיון הושארה השאלה, מהו המועד בו מתגבשת סמכותו של בית משפט זה מכוח החוק, ביחס להמרת דת מכוח סעיף 4(2) לפקודת העדה הדתית (המרה).

5.ביום 23.8.98 הוגשה מטעם המבקשת בקשה לתיקון החלטה. בבקשה צויין, כי המבקשת היא שיזמה את ההליך כולו ובניגוד לאמור בכותרת הבקשה, היתה היא מבקשת ולא משיבה. על כן נטען, כי לא היה מקום להישען בהחלטתי מיום 6.8.98 על אי תגובתו של משיב מס' 1 לבקשת המחיקה. על כן נתבקש ביטול החלטת המחיקה.

6.משיב מס' 2 מתנגד לבקשה לביטול החלטתי. משיב מס' 2 טוען, כי אין טעם בביטול ההחלטה, שכן גם אם יקבע כי הסמכות נתונה לבית משפט זה מכוח החוק, יופנו הצדדים ממילא (נוכח המרת דתה של המבקשת) לבית הדין הרבני. לחלופין נטען, כי יש לפרש את סמכותו של בית משפט זה על פי החוק כפוקעת גם מקום בו המרת הדת נעשתה לאחר הגשת הבקשה.

7.המבקשת, בתגובתה לתגובת משיב מס' 2, חוזרת על בקשתה לביטול החלטתי מיום 6.8.98. המבקשת חוזרת וטוענת, כי יש ליתן אפקטיביות להמרת דתה ורצונה להשתייך לדת היהודית ומטעם זה, לא לקבוע כי המרת הדת שנערכה לאחר הגשת הבקשה, משמיטה הסמכות שהיתה קיימת בעת הגשת הבקשה. על כן נתבקש בית משפט זה להמשיך ולדון בהליך גופו.

8.לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה לביטול החלטתי, להידחות. אכן, וכאמור לעיל, בכותרת החלטתי מיום 6.8.98 נפלה טעות סופר; אך לא בגוף ההחלטה. ראשית יצויין, כי המבקשת עצמה, הגם שטענה כי היא יזמה ההליך, לא ביקשה את תיקון כותרת ההליך כמו גם תיקון כותרת הבקשה לפטור מאגרה. על כן, ככל שהדברים אמורים בהחלטה מיום 6.8.98, הרי שבמועד זה היה משיב מס' 1 המבקש ואילו המבקשת היתה משיבה. יתר על כן: הבקשה למחיקת ההליך מחוסר סמכות הוגשה על ידי המבקשת עצמה. לא מצאתי בטיעוניה הסבר, הכיצד מתבקש בית משפט זה למחוק ההליך מחוסר סמכות ומשעשה כן, מתבקש על ידי אותו הצד לבטל החלטתו בשל קיום סמכות. די בטעמים אלה, בכדי להביא לדחיית הבקשה שבפני. אשר לשאלה הנכבדה שהושארה בצריך עיון בהחלטתי מיום 6.8.98, הרי שאין אני מוצא יסוד להכריע בעניין זה לגופו בהליך שבפני. כאמור בהחלטתי, לא טענו הצדדים לעניין זה כלל ועיקר ועל יסוד התשתית שהונחה בפני בית המשפט, אין מקום לשנות מהחלטתי זו.

על כן, דין הבקשה להידחות.