בג"ץ 5122/07 טטיאנה דדוב נ. שר הפנים

השופט א' רובינשטיין:

א.

עניינה של העתירה בבקשת העותרים להורות למשיבים ליתן טעם מדוע לא יעניקו אזרחות ישראלית לעותרים 2 - 4, מכוח חוק השבות, תש"י - 1950; ליתן צו ביניים האוסר על המשיבים לגרש את העותר 2 (להלן העותר ) עד למתן החלטה בעניינו; ליתן צו ביניים המורה למשיבים לאשר את כניסתם של העותרות 3 – 4 לישראל.

ב.

(1) העותרת 1, בת לאב יהודי, עלתה לארץ בשלהי שנת 2005 מאוקראינה וקיבלה אזרחות ישראלית מכוח שבות. בקשה שהגיש העותר 2 – בנה של העותרת 1 – בשנת 2001 לקונסוליה הישראלית באוקראינה לקבלת אזרחות ישראלית נדחתה נוכח עברו הפלילי. לטענת העותר, המדובר בעבירות שביצע בהיותו בן 16 ובן 19 –בראשונה המדובר, כנטען, במעשה קונדס, ובשנייה בהפללתו בידי העולם התחתון – ומאז, לטענתו, לא הסתבך עוד בפלילים. בטופס הבקשה שהגיש העותר לא צוין כי לו עבר פלילי, זאת- לטענתו מכיוון שלא הבין את השאלה העוסקת בכך בטופס הבקשה.

(2) בשנת 2003 נשאו העותרים 2 ו–3, ונולדה להם בת – העותרת 4. במהלך חודש מרץ 2005 הגישו העותרים בקשה נוספת לקבלת אשרות עליה. לטענתם, הקונסול אמר להם בשיחה שניהלו עימו, כי "הבן כבר סבל מספיק, והוא לא רואה מניעה לכך שהם יקבלו אשרות עליה", אך מספר חודשים לאחר מכן, קיבלו העותרים 2–4 תשובה שלילית. לטענתם, הביע הקונסול בשיחה עימם פליאה על החלטת המשיבים, והסביר כי באפשרות העותר להגיע לישראל באשרת תייר ולהיאבק בהחלטה מישראל. כאמור, עלתה העותרת 1 לישראל בשלהי שנת 2005, וביום 11.3.07 פנתה למשיב 2 בבקשה למתן אשרת תייר לעותר. העותרת 1 ציינה במכתבה, כי העותר מגיע לישראל לביקור למשך חודש בלבד, והיא מתחייבת כי לאחריו ייצא מישראל. בפנייה לא נאמר דבר באשר לכוונת העותר, ככל שהייתה, לבקש לעלות לישראל מכוח

שבות. עם אישור הבקשה, הגיע העותר ביום 28.3.07 לישראל במעמד תייר. בארץ פנה לטענתו ללשכת מרשם האוכלוסין בנתניה, לעניין שינוי מעמדו, אך נמסר לו כי מאחר שבקשתו הקודמת נדחתה, אין באפשרותו להגיש בקשה חדשה. ייאמר כבר עתה, כי לטענת המשיבים פנייה כאמור לא נעשתה.

(3) ביום 14.6.07, בסמוך למועד פקיעתה של אשרת התייר, הגיש העותר בקשה להארכת האשרה, בבקשה צוין, כי העותר מבקש לקבל אזרחות ישראלית "ובמקביל לבקשה זו מוגשת בקשה להחלפת מעמד". לטענת המשיבים – כאמור - לא הוגשה בקשה כזו. אשרת התייר הוארכה עד ליום 28.9.07.

ג.

לטענת העותר, בהיותו נכד של יהודי, זכאים הוא, אשתו ובתו לעלות לישראל. נטען, כי עברו הפלילי של העותר שולי, ומזה 10 שנים חי הוא חיים נורמטיביים וללא הסתבכות בפלילים. נטען, כי בתום לב לא הצהיר העותר בטופס בקשתו הראשונה על עברו הפלילי, וזאת- בשל ניסוח לקוי של טופס הבקשה. נטען, כי כיום הנוסח שונה.

ד.

לטענת המשיבים, עתירה זו מוקדמת מן הטעם שלא קדמה לה פניה לרשויות המוסמכות, ועל כן יש לדחותה על הסף. נטען, כי ככל שהעותרים טוענים כנגד התנהלות המשיבים עד שנת 2005, לוקה העתירה בשיהוי כבד אשר לא נומק בעתירה. נטען, כי ההחלטה בעניינו של העותר התקבלה לאחר שנשקלו מכלול נסיבותיו האישיות ועברו הפלילי. העותר גם לא צירף מסמכים בדבר הרשעותיו הקודמות, אשר יש בהם לבסס את טענותיו לגביהן, וכן לא אוששה במסמכים הטענה לפיה לא הסתבך העותר מזה 10 שנים בפלילים, המשיבים מסכימים להימנע מהרחקתו של העותר מישראל עד להחלטה בעניינו, ובלבד שיגיש בקשה להחלפת מעמד וקבלת אזרחות ישראלית. עם זאת, מתנגדים הם לבקשת העותרים להוציא צו ביניים המורה למשיבים לאשר את כניסתן של העותרות 3–4 לישראל, זאת– עד שתתברר זכאותו של העותר לקבל אזרחות ישראלית. נטען, כי מכיוון שהעותרות שוהות בחו"ל, צו המורה להתיר את כניסתן לישראל ישנה את מצבן, והוא חורג מהמסגרת המשפטית לה נועד צו הביניים.

ה.

בתגובת העותרים מיום 13.8.07 צוין, כי הגם שהעותר פנה מספר פעמים למשיב 2 - אחת הפניות היתה עם הגשת העתירה - בקשתו להחלפת מעמד נדחתה על הסף מן הטעם שבקשה דומה שהגיש בעבר נדחתה, ועל כן אין באפשרותו להגיש בקשה נוספת. נטען איפוא, כי משסירבה פקידת המשיב 2 לאפשר לעותר להגיש בקשה – ומשכך, מטבע הדברים, אין להם כל הוכחה להתקיימותן של הפניות - מיצו את ההליכים עובר להגשת העתירה. נטען, כי המסמכים הנוגעים לעברו הפלילי של העותר צורפו לבקשות הקודמות, ועל כן מצויים הם בידי המשיבים.

ו.

לאחר העיון איננו רואים מקום להיעתר לעתירה. בית משפט זה אינו יכול לשמש כתובת ראשונה או מעין-ראשונה לפניה בנושאים כגון אלה. אם כנטען בעתירה ובתצהיר פנה העותר ללשכת מרשם האוכלוסין בנתניה וסורב באשר להגשת בקשה ולתשלום אגרה, היה בידו, ובודאי משפנה לייעוץ משפטי,

לשוב ולפנות בכתב ללשכת נתניה או ללשכה הראשית של מינהל האוכלוסין, במקרה כזה, בפניה במכתב פורמלי, עדיף רשום, למשרד הפנים, היה מוסר את היום שבו פנה, את שם הפקיד או הפקידה שטיפלו בו (ככל האפשר), ומבקש תשובה. יתר על כן, משפנה לייצוג, יכלה באת כוחו, המכירה את המערכות מניסיונה רב השנים שהיא מעידה עליו, לפנות בכתב או טלפונית למנהלת הלשכה בנתניה או למשרד הראשי, ולהידרש לעניין, כך שהטיפול היה נעשה כנחוץ והנה עתירה זו הוגשה ב-10.6.07, ורק סמוך לאחריה היתה הפניה מיום 14.6.07 על-ידי עו"ד מקסיק ללשכה בנתניה. לא זו הדרך, ואין כל סיבה שההליכים לא ימוצו בטרם פניה בעתירה. אשר לדרישה לצירוף מסמכים על העבר הפלילי המצויים כבר כנטען בידי הרשויות, אכן צריכים הם להימצא – אך מה מן העותר, המבקש כי עברו הפלילי שאין חולק עליו יימחל לו בשיקולי שר הפנים, יהלוך אם יגיש אותם שוב.

ז.

סוף דבר, איננו רואים מקום לעתירה זו שכן לא מוצו ההליכים, ואין בידינו

להיעתר לה. המשיבים הודיעו, כי אם תוגש בקשה מטעם העותר להחלפת מעמד, יסכימו כי לא יורחק מישראל עד להחלטה. על הבקשה להיות מוגשת בטרם תפקע האשרה הנוכחית שבידי העותר, שתוקפה עד 28.9.07. איננו רואים מקום לצו ביניים באשר למשיבות 4-3. בכפוף לאמור, איננו נעתרים לעתירה.