בג"ץ 56/08 בג"ץ 56/08

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.

לפנינו עתירה בה מבקשים העותרים כי נורה למשיבים להעניק להם אזרחות ישראלית.

2.

העותרים 1-2 הם בעל ואישה, והעותרת 3 היא בתם. הם עלו לארץ בשנת 1990 מרוסיה, וקיבלו אזרחות ישראלית מכוח חוק השבות, התש"י-1950 .

3.

על-פי המתואר בעתירה, מספר חודשים לאחר עלייתם ארצה, החליטו העותרים להגר לקנדה, וחתמו על מסמכי בקשת הגירה, ובין היתר, חתמו על טופס ויתור על אזרחותם הישראלית. כעבור זמן קצר חזרו בהם, והחליטו להישאר בישראל. הם בקשו כי אזרחותם הישראלית תוחזר להם. בעתירה נטען, כי בשנת 1994 החליטו המשיבים שלא להשיב לעותרים את אזרחותם, אך הם קיבלו מעמד של תושבי קבע, העומד בעינו גם היום.

4.

המשיבים מוסיפים בתגובתם לעתירה, כי ביום 19.7.1998 הגישו העותרים בקשה להתאזרח בישראל. הוחלט לדחות בקשה זו, וההחלטה נשלחה אל העותרים ביום 27.10.98. לטענת העותרים, החלטה זו משנת 1998 הגיעה אליהם רק לאחרונה, בסמוך להגשת עתירתם זו. לדבריהם, מאז ניתן להם מעמד של תושבי קבע ועד היום, מסרבים פקידי משרד הפנים לקבל מהם בקשה נוספת להתאזרחות, מן הטעם שבקשתם בעניין כבר נדחתה, ובנימוק כי מאחר שויתרו על אזרחותם, אין הם זכאים לה עוד. מכאן העתירה.

5.

המשיבים טוענים כי יש לדחות את העתירה מחמת שיהוי, מצד אחד, ובשל היותה מוקדמת, מצד שני. שיהוי, על שום שעתירת העותרים הוגשה בחודש ינואר 2008, כעשר שנים לאחר שנשלחה אליהם החלטה הדחייה מיום 27.10.98; היות העתירה מוקדמת, מאחר שבירור בלשכת מינהל האוכלוסין העלה כי מאז שנת 1998 לא הגישו העותרים בקשה חדשה להתאזרח בישראל, וממילא לא ניתנה החלטה בעניינם.

6.

דין העתירה להידחות על הסף. החלטת המשיבים לדחות את בקשת העותרים להתאזרחות נושאת את התאריך 27.10.1998, ולדברי המשיבים, היא נשלחה אל העותרים עוד באותו יום. חרף זאת, הם עתרו לבית משפט זה רק בחודש ינואר 2008. שיהוי רב-שנים זה שולל, למעשה, כל אפשרות ממשית לבחינת ההחלטה נשוא העתירה, בנקודת הזמן הנוכחית (בג"צ 8571/04 עודה נ' שר הפנים (לא פורסם, 16.2.2005); בג"צ 7149/04 מסרי נ' שר הפנים (לא פורסם, 26.6.2006); בג"צ 4173/05 ג'היים נ' שר הפנים (לא פורסם, 3.5.2005); בג"צ 5260/05 מילושב נ' משרד הפנים (לא פורסם, 23.8.2005)). העותרים טוענים כאמור, כי ההחלטה בעניינם משנת 1998 הגיעה לידיהם אך לאחרונה, ובכך הם מבקשים לנמק את השיהוי בו לוקה עתירתם. טענתם זו תמוהה על פניה, ויש קושי לראות בה עילה לסתירת חזקת התקינות המינהלית של מעשה הרשות בנוגע למשלוח ההודעה על ההחלטה במועדה כנטען על ידי המשיבים. אולם, מעבר לכך, השיהוי האובייקטיבי שחל אינו מאפשר בירור העתירה, שאינה נשענת על תשתית נתונים עדכנית, כנדרש לצורך הענין.

7.

העותרים לא חזרו אל הרשות המוסמכת בבקשה חדשה להתאזרחות. הם ציינו בעתירתם, באופן כוללני וחסר פירוט, כי משרד הפנים איננו מאפשר להם להגיש בקשות חדשות. המשיבים מצידם הודיעו כי העותרים רשאים להגיש בקשה חדשה להתאזרחות, וזו תיבדק לגופה על פי נוהלי משרד הפנים, לכשתוגש (פסקה 12 לתגובת המשיבים) בנסיבות אלה, עתירה זו היא מוקדמת ועל העותרים למצות את ההליכים בהגשת בקשה חדשה, כאמור (בג"צ 2689/07 מעצובאני נ' שר הפנים

(לא פורסם, 27.3.2007); בג"צ 5122/07 דדוב נ' שר הפנים

(לא פורסם, 23.8.2007); בג"צ 4499/07 ויליטניצקי נ' משרד הפנים (לא פורסם, 17.9.2007)).

8.

העתירה נדחית על הסף.