בג"ץ 5152/21 בוריה זמירה אבישר נ. רשות מקרקעי ישראל

השופט ע' פוגלמן:

העותרת חוכרת מהמשיבה קרקע שעליה חלק מביתה, חממות שהקימה וגן ילדים שהפעילה. ביום 26.4.2015 נתן בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופט ר' ארניה ; ת"א 6161-03-11) תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים ולפיה, בין היתר, ניתן צו להריסה ופינוי של שימושים שונים בקרקע (לפי האמור בעתירה, מדובר בשימושים לא חקלאיים). בית המשפט קבע את מועד ביצוע הצווים ליום 26.4.2016 (להלן: פסק הדין ). העותרת הרסה חלק מהמבנים האמורים. בחודש יוני 2021 הגישה העותרת לבית משפט השלום בקשה להארכת מועד להריסת יתר המבנים נושא הצווים עד להשלמת משא ומתן בין הצדדים. המשיבה התנגדה לבקשה. ביום 30.6.2021 דחה בית משפט השלום את הבקשה. צוין כי בית המשפט "קם מכיסאו", ולכן נדרשת הסכמת הצדדים לשינוי מועד ביצוע פסק הדין; כי הייתה לעותרת "אפשרות הרבה יותר מסבירה" להיערך לבצע את פסק הדין; וכי היא אינה נוקבת במועד מדויק להארכת מועד. ביום 18.7.2021 דחה בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ו' פלאוט ) בקשת רשות לערער מטעם העותרת על החלטת בית משפט השלום. נקבע כי המשיבה רשאית ליישם את פסק הדין שניתן בהסכמה בשנת 2015; כי העותרת לא הגישה במשך זמן רב הליך לדחיית ביצוע פסק הדין, גם לאחר המועד שנקבע לכך; כי, בניגוד לטענת העותרת, אין היתכנות תכנונית להכשרת המבנים נושא הבקשה; וכי פסק הדין חלוט ואי אפשר לדון בתיק זה בהחלטות בתיק ההוצאה לפועל.

מכאן העתירה שלפניי. העותרת קובלת על התנגדות המשיבה להארכת המועד לביצוע פסק הדין. העותרת מציינת את נסיבותיה האישיות הקשות; את העובדה שמבוקש להרוס את בית מגוריה; את הפגיעה בזכויותיה; את "האופק התכנוני הוודאי", לשיטתה, שנפתח לפניה לאחרונה בקשר לקרקע; ואת האכיפה הבררנית שרשויות השלטון נוקטות, לטענתה, בעניין הריסת מבנים.

לאחר שעיינתי בעתירה ובנספחיה, הגעתי למסקנה שדינה להידחות על הסף. תחילה, העותרת לא פירטה מכוח איזה דין רשאי בית משפט זה להורות למשיבה איזו עמדה לנקוט בהליך משפטי. יתרה מכך, גם אם המשיבה תשנה את עמדתה לעניין הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, ההחלטה הסופית נתונה לבית המשפט. לאמיתו של דבר, העתירה מכוונת נגד החלטת בית המשפט המחוזי. אולם במקום להשיג עליה בהליך מתאים, העותרת פנתה לבית משפט זה. לרשותה עומד סעד חלופי בדמות הליכי הערעור הרגילים (בג"ץ 4117/21 אחינועם נ' הלשכה לסיוע משפטי – מחוז תל אביב

(21.7.2021)). מכל מקום, הלכה היא כי בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות שנתנו הערכאות השיפוטיות המוסמכות (בג"ץ 6420/20 חן (חננאל) נ' מינהל מקרקעי ישראל נצרת עלית (26.10.2020)).

העתירה נדחית אפוא על הסף. מאחר שלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.