בג"ץ 5174/01 רד פויינט חברה לאביזרים בע"מ נ. מדינת ישראל

1.לבית המשפט לעניינים מקומיים הוגש כתב אישום נגד המערערים, המייחס להם עבירה של ניהול עסק ללא רשיון בניגוד לסעיפים 2ה, 4 ו14- לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח1968- (להלן: "חוק רישוי עסקים"), ובניגוד לפריט 6.12 לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), התשנ"ה1995- (להלן: "צו רישוי עסקים".

בפני בית משפט קמא טענו המבקשים,כי עיסוקו העיקרי של העסק הינו השכרה ומכירה של קלטות פורנו, ואילו מכירת אביזרי מין מהווה חלק שולי וזניח,המגיע אך ל7.5.%- מהיקף המכירות השנתי. טענתם זו של המבקשים נסמכה על סעיף 2ה לחוק רישוי עסקים.

2.בית המשפט לעניינים מקומיים דחה את טענות המבקשים בקובעו,כי העיסוק בממכר אביזרי מין איננו זניח או שולי, אלא מהווה אחד מבין עיסוקיו העיקריים של העסק. על פסק הדין הגישו המבקשים ערעור לבית המשפט המחוזי.

בערעורם חזרו המבקשים על טיעונם העיקרי, לפיו סעיף 2ה לחוק רישוי עסקים אינו חל עליהם, בשל העובדה כי עסקם אינו "עסק של אביזרי מין" כהגדרתו בסעיף 2ה(ב)(1) לחוק.

3.בית המשפט המחוזי דחה את טענות המבקשים, תוך שהוא קובע כי השאלה אם ממכר אביזרי מין בעסק, מהווה עיסוק עיקרי אם לאו אינה רלוונטית, שכן חובת רישוי עסקם של המבקשים אינה מעוגנת בסעיף 2ה הנ"ל, אלא נובעת מסעיף 6.12 לצו רישוי עסקים. משכך, קבע בית המשפט, כי בהתאם לסעיף 33 לחוק רישוי עסקים, רואים אדם כעוסק בעסק פלוני, אף אם התעסקותו זו היא רק חלק מעסקו העיקרי או באה לסייע לו בהשגת מטרה של עסקו העיקרי. לאור האמור, דחה בית המשפט המחוזי את הערעור, והורה על עיכוב ביצוע צו הסגירה עד ליום 1.7.01.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, ויחד עמה הבקשה לעיכוב ביצוע צו הסגירה.

4.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, ולאחר שנתתי את דעתי לנימוקי בקשת רשות הערעור וסיכוייה, הגעתי למסקנה שדין הבקשה לעיכוב ביצוע צו הסגירה להידחות. המבקשים הורשעו בשתי ערכאות, ואינני רואה כל הצדקה להמשיך את עיכוב ביצועו של צו הסגירה עד להחלטה בבקשת רשות הערעור, באשר אין זה ברור כלל שרשות זו תינתן, ועל כן משמעותו של הצו המבוקש היא הפעלה נמשכת של עסק ללא רשיון, והפעם בחסותו של צו בית המשפט.

הבקשה נדחית.