בג"ץ 5210-24 בג"ץ 5210-24

השופטת ג' כנפי-שטייניץ:

1.העותר, תושב מחנה הפליטים עקבת ג'בר ביריחו, נעצר ונחקר על-ידי משטרת ישראל ביום 24.10.2023 בחשד לפגיעה בביטחון האזור, השתייכות ומתן סיוע לארגון הטרור חמאס, סחר באמל"ח ועוד. על רקע מידע חסוי שהצטבר בעניינו, ולאחר שמצא כי העותר מסכן את ביטחון האזור, הורה המשיב 1 (להלן: המפקד הצבאי) על מעצרו המינהלי מיום 26.10.2023 עד ליום 18.4.2024. צו המעצר אושר בהחלטתו של בית המשפט הצבאי מיום 5.11.2023, למלוא התקופה הנקובה בו.

2.מעצרו של העותר הוארך על-ידי המפקד הצבאי בשישה חודשים נוספים, מיום 18.4.2024 עד ליום 17.10.2024. בהחלטתו מיום 1.5.2024, הורה בית המשפט הצבאי על קיצור מהותי של צו המעצר של העותר, כך שזה יסתיים ביום 13.6.2024. התביעה הצבאית הגישה ערעור על החלטה זו, במסגרתו עתרה לאשר את צו המעצר במלואו, ולמצער, להורות על קיצורו בקיצור שאינו מהותי. בית המשפט הצבאי לערעורים הורה בהחלטתו מיום 13.6.2024 על הארכת צו המעצר עד למתן החלטה בערעור לגופו, וביום 17.6.2024 הורה על דחיית הערעור. בהחלטתו קבע בית המשפט הצבאי לערעורים כי העותר יוכל להשתחרר ממעצרו ביום 24.6.2024, ולצד קביעה זאת, הורה כי הקיצור של צו המעצר יהיה בלתי מהותי.

3.ביום 19.6.2024, הוציא המפקד הצבאי צו מעצר נוסף נגד העותר, ולפיו הוארך מעצרו עד ליום 23.8.2024. בהליך ביקורת שיפוטית שהתקיים ביום 24.6.2024 לפני בית המשפט הצבאי, בו ייצג העותר את עצמו, החליט בית המשפט הצבאי לאשר את צו המעצר למלוא התקופה שנקבעה בו. אעיר, כי החלטה זו של בית המשפט הצבאי לא צורפה לעתירה, ועל קיומה נודע רק מתגובתם המקדמית של המשיבים.

4.העתירה שלפנינו, אשר הוגשה ביום 27.6.2024, מכוונת נגד צו המעצר הקודם שהוצא נגד העותר, אשר הסתיים עוד בטרם הוגשה העתירה, ביום 24.6.2024. העותר תוקף את החלטת בית המשפט הצבאי לערעורים מיום 17.6.2024, אשר הורתה על קיצור "בלתי מהותי" של צו המעצר. לטענתו, על אף שבית המשפט הצבאי לערעורים הורה על קיצור מעצרו, מעת שקבע כי מדובר בקיצור בלתי מהותי, פתח למפקד הצבאי פתח לבחון שוב את ההצדקה להמשך המעצר ובהתאם לכך להאריך את הצו בחודשיים נוספים, ללא חומר ראייתי חדש. לטענת העותר, התנהלות זו מצדיקה עיון בחומר החסוי והפעלת ביקורת שיפוטית של בית משפט זה.

5.המשיבים סבורים מנגד כי דין העתירה להידחות הן על הסף והן לגופה. לטענתם, לעותר עומד סעד חלופי מובהק בדמות הגשת ערעור לבית המשפט הצבאי לערעורים על צו המעצר הנוכחי. המשיבים טוענים, כי ההחלטה שהתקבלה בעניינו של העותר ביום 17.6.2024 על-ידי בית המשפט הצבאי לערעורים, אינה אקטואלית עוד וכי נכון להיום ההחלטה העומדת בבסיס מעצרו של העותר היא החלטת בית המשפט הצבאי מיום 24.6.2024, בה אושר צו המעצר הנוכחי. לגישתם של המשיבים, רשאי העותר להעלות במסגרת ערעורו על צו המעצר הנוכחי את כלל טענותיו בכל המתייחס להחלטות הקודמות שהתקבלו בעניינו, לרבות טענותיו בהתייחס לטיב הקיצור שנעשה בעניין מעצרו, האם מהותי או לא מהותי; החומר המודיעיני הקיים; וההצדקה להמשך מעצרו. כן ציינו המשיבים בתגובתם כי "אין בכוונתם להמליץ על הארכת מעצרו של העותר בתום צו המעצר הנוכחי, אלא אם יתקבל מידע חדש לגבי הסכנה הצפויה מן העותר" או "יחול שינוי בנסיבות באופן שיהיה בו כדי להגביר את הסכנה משחרורו".

6.בהחלטתי מיום 7.7.2024 הוריתי לעותר להודיע האם הוא עומד על עתירתו. העותר בתגובה הודיע כי הוא עומד על עתירתו, שכן לטענתו, עד שעניינו יובא לדיון לפני בית המשפט הצבאי לערעורים תסתיים תקופת מעצרו. העותר הוסיף טענות נוספות לפיהן לא היה מיוצג בעת שניתן צו המעצר הראשון בעניינו, וכן טענות הנוגעות לקשיים פרוצדורליים בהתנהלות מול בית המשפט הצבאי.

7.לאחר עיון בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי.

8.כלל ידוע הוא כי מקום שבו קיימת ערכאה שיפוטית המוסמכת לדון בטענות העותר ובתוך כך ליתן לו את הסעד המבוקש, בית משפט זה לא יידרש לעתירה שהוגשה (בג"ץ 6298/22 פלוני נ' בית הדין הדתי של העדה היוונית קתולית גליל, פסקה 4 (19.12.2022); בג"ץ 8024/18 פלוני נ' בית הדין הרבני (26.11.2018); בג"ץ 4889/10 בלחאוי נ' בית המשפט הצבאי שומרון (7.7.2010)). העותר אמנם מפנה את חיציו כלפי החלטת בית המשפט הצבאי לערעורים מיום 17.6.2024, בה נקבע כי צו המעצר של העותר יקוצר עד ליום 24.6.2024 וכי "הקיצור יהיה בלתי מהותי". אלא שהחלטה זו איננה אקטואלית עוד, שכן צו המעצר שניתן לפי ההחלטה האמורה פקע ביום 24.6.2024. מעצרו של העותר כיום הוא מכוחו של צו מעצר חדש שיצא מלפני המפקד הצבאי ביום 19.6.2024, אשר אושר כאמור בהחלטת בית המשפט הצבאי מיום 24.6.2024. החלטה זו של בית המשפט הצבאי לרבות השתלשלות האירועים שקדמה לה, נתונות לביקורת שיפוטית של בית המשפט הצבאי לערעורים, לו הסמכות להורות על ביטולו או קיצורו של צו המעצר, וממילא להעניק לעותר את הסעד המבוקש בעתירה, ככל שיתקבלו טענותיו. אמנם, הוצאתו של צו המעצר החדש על בסיס החומר הראייתי הקיים, התאפשרה בעקבות ההחלטה בדבר "קיצור בלתי מהותי". עם זאת, הדרך להעלות את השגותיו של העותר בעניין זה היא באמצעות הליכי הביקורת השיפוטית לפני הערכאות הצבאיות על צו המעצר הנוכחי. רק לאחר מכן, ככל שלא יהיה בכך להניח את דעתו, יהיה רשאי לפנות בעתירה לבית משפט זה.

9.סיכומו של דבר – העתירה נדחית על הסף.

רשמנו לפנינו את הצהרת המשיבים, כי ככל שיוגש ערעור לבית המשפט הצבאי לערעורים, ולצדו בקשה לקביעת הדיון בערעור בדחיפות, התביעה הצבאית לא תתנגד לבקשה.