בג"ץ 522/21 רונן אורן נ. מדינת ישראל

השופט ג' קרא:

1.

נגד העותר, עורך דין במקצועו, הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בת"פ 22351-07-19 (להלן: ההליך הפלילי ) שייחס לו ולנאשמים נוספים ביצוע עבירות במסגרת תפקידו, לרבות זיוף ושיבוש הליכי משפט (להלן: פרשת העוקץ ). במקביל, הוגשו נגד העותר והנאשמים הנוספים תביעות אזרחיות ביחס לאירועים נושא כתב האישום בגין קבלת כספים – במרמה ובנסיבות מחמירות ועל בסיס מצג שווא – מהמתלוננים בקשר לעסקת מקרקעין. בפברואר 2020, העותר הודה במסגרת הסדר טיעון יחד עם הנאשמים הנוספים בעובדות כתב אישום מתוקן, והורשע בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (בצוותא), שיבוש הליכי משפט ושימוש במסמך מזויף. ביולי 2020, ביקש העותר לחזור בו מההודיה ולבטל את ההרשעה – בקשה שבית המשפט המחוזי דחה באוקטובר 2020, בהיעדר עילה למתן רשות לחזור מהודיה. יצוין כי ביום 10.3.2021 (לאחר הגשת העתירה) נגזר עונשו של העותר בהליך הפלילי.

2.

המתלוננים פנו לגורמי התביעה בבקשה לקבל את חומרי החקירה המתייחסים לשיקים שמסרו במסגרת פרשת העוקץ לצורך התגוננות בהליך בו נתבעו המתלוננים בעקבות מעשי הנאשמים וכן לצורך ניהול ההליכים האזרחיים בהם תבעו המתלוננים את הנאשמים. חרף העיתוי של פניית המתלוננים לקבלת חומרי החקירה המסוימים, במהלך החקירה ובטרם הגשת כתב אישום נגד העותר והנאשמים, הוחלט בפרקליטות להעביר חומרי חקירה מסוימים, שהם פיננסיים במהותם, הנוגעים ל"נתיב" העברת השיקים וזהות מי שפדה אותם ולא בגרסאות המתלוננים או הנאשמים, וזאת לאחר שנמצא כי אין חשש שמסירת החומרים עלולה להוביל לשיבוש ההליך הפלילי.

3.

עניינה של העתירה בבקשת העותר למתן צו המורה ליועץ המשפטי לממשלה לפתוח בחקירה פלילית נגד פרקליטי מחוז תל-אביב (פלילי) בשל, כך לטענת העותר, שיבוש חקירה במסירת חומרים לתביעה האזרחית ומסירת תשובות "טיוח" לבית המשפט; למתן צו לפרקליט המדינה לתקן את הנחיית פרקליט המדינה מס' 14.8 שעניינה "בקשה מצד גורמים שונים לעיין במידע המצוי בתיק חקירה" (להלן: ההנחייה ), כך שיובהר שאין להעביר חומרי חקירה לעדי תביעה בהליך משפטי ובטרם העידו בבית המשפט אלא במקרים חריגים; ולהורות על ביטול ההליך הפלילי נגדו, וזאת מאחר שזכותו של העותר להליך הוגן נפגעה. כן התבקש צו ביניים שיורה על עיכובו של ההליך הפלילי.

4.

לעמדת המשיבים 2-1 (להלן: המשיבים ), דין העתירה להידחות על הסף ולגופה בהיעדר עילה להתערבות, מהנימוקים הבאים: ההחלטה לעניין מסירת חומרי החקירה היא סבירה והתקבלה בהתאם לדין ולהנחייה. בעת מסירת חומרי החקירה לא התקיים חשש לשיבוש ההליך הפלילי, לאור טיב חומר החקירה שנמסר – פיננסי בעיקרו – שהתייחס לנתיב העברת השיקים, והאינטרס הלגיטימי של המתלוננים לקבל את המידע כדי לנהל את ההליכים האזרחיים שהחלו לפני שנפתחה חקירת המשטרה הגלויה ולפני שהוגש כתב האישום – מידע שנדרש למתלוננים, בין היתר, לצורך התגוננות בהליך אזרחי בו נתבעו עקב מעשי הנאשמים המתוארים בכתב האישום. לעניין הסעד של ביטול ההליך הפלילי, נטען כי העתירה מהווה ניסיון לערער על החלטת בית המשפט המוסמך בהליך הפלילי, אשר הרשיע את העותר ודחה את בקשתו לחזרה מהודיה, תוך שנדחו גם טענותיו לעניין העברת חומרי חקירה לב"כ המתלוננים. עוד נטען שככלל, עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק אינה מהווה "נתיב חלופי" לתקיפת החלטת ביניים בהליך פלילי. טענות העותר לגבי פגמים בהליך הפלילי בעניינו – מקומן בערכאת הערעור, ומשכך קיים לעותר סעד חלופי לבירור טענותיו בדבר פגיעה לכאורה בזכותו להליך הוגן. עוד נטען כי העתירה הוגשה בשיהוי כבד מאחר שהעברת חומרי החקירה הייתה בידיעת העותר, משום שהם הוגשו ברובם במרץ 2019 בהליך האזרחי בו נתבע העותר. העותר הגיש את העתירה כשנתיים לאחר מכן, ורק לאחר שבקשתו לחזרה מהודיה נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי. העותר הסתיר עובדת ידיעתו זו מבית המשפט ובכך פעל העותר בחוסר ניקיון כפיים. לעניין הסעד של תיקון ההנחייה, נטען כי העותר לא מיצה הליכים מאחר שהוא לא פנה כנדרש לפרקליט המדינה בעניין זה. המשיבים מוסיפים כי דין העתירה להידחות גם לגופה משהעותר לא הסביר מדוע נדרש לתקן את ההנחייה וכי ההחלטה למסירת חומרי החקירה הייתה סבירה.

5.

העותר טוען בתשובה מטעמו, שהוגשה ברשות, בין היתר, כי המשיבים העבירו חומר חקירה שאינו רק חומר פיננסי, לעדי התביעה ואף קשרו קשר עם עדי תביעה לרבות "שינוי גרסאות של עדי התביעה במהלך התביעה האזרחית לאור קבלת חומרי החקירה".

דיון והכרעה

6.

דין העתירה להידחות על הסף ובהיעדר עילה להתערבות.

מקובלת עליי טענת המשיבים כי העתירה, אשר הוגשה ביום 24.1.2021, הוגשה בשיהוי רב ובחוסר ניקיון כפיים, ללא טעם מבורר. בכל הנוגע לסעד המבוקש בעתירה של ביטול ההליך הפלילי, הדבר מהווה ניסיון לערער על החלטת בית המשפט המוסמך, אשר הרשיע את העותר ודחה את בקשתו לחזרה מהודיה. הלכה היא כי "בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות שיפוטיות הניתנות בערכאות המוסמכות, ואין לאפשר עקיפת הליכי הערעור הקבועים בחוק על ידי עתירה לבג"ץ" (בג"ץ 6917/17 אסל בר לביא נ' המפקח על הביטוח באגף שוק ההון הביטוח (10.6.2018) וההפניות שם. ראו גם: בג"ץ 1632/20 נוסיאקוב נ' בית המשפט המחוזי תל אביב (9.3.2020); בג"ץ 3398/09 קרצר נ' מאור (22.4.2009); בג"ץ 1846/20 מכלוף נ' היועץ המשפטי לממשלה (10.3.2020)). באשר לסעד המבוקש של תיקון ההנחייה, העותר לא עמד בחובתו למצות הליכים אל מול הרשות המוסמכת טרם פנייה לבית משפט זה (השוו: בג"ץ 10271/02 פריד נ' משטרת ישראל , פסקה 5 לפסק דינו של השופט י' עדיאל (30.7.2006)).

גם לגופם של דברים, איננו רואים עילה להתערבות בהחלטות המשיבים. למעשה, העותר חולק על היישום הפרטני של ההנחייה בעניינו. טענות העותר ביחס להחלטות המשיבים בעניין העברת חומר מתיק החקירה לב"כ המתלוננים וביחס לגורמים שקיבלו אותן בפרקליטות הן טענות חמורות שעניינן שיבוש חקירה, "טיוח" וקשירת קשר נגדו. טענות אלו הועלו בעלמא ובכלליות ואינן מבוססות, ולגופן לא מצאנו בהן ממש.

7.

סוף דבר, העתירה נדחית. העותר יישא בהוצאות המשיבים 2-1 בסך של 4,000 ש"ח.