בג"ץ 5225/96 אזואלי רפאל נ. מדינת ישראל

בפנינו בקשה לשמיעת ראיות נוספות בערעור. המדובר בשני מסמכים רפואיים המעידים על אישפוזיו של השופט שלפניו נדונה הפרשה נשוא הערעור בתיק העיקרי בשנים 1986 ו1989- בבית החולים. על המסמכים הרפואיים הללו חתמה מנהלת המחלקה שבה אושפז השופט. רופאה זו נמנתה בין עדי התביעה שהעידו על מצבה של המתלוננת לאחר מעשה האינוס כאשר הגיעה לבית החולים שגם אימה מועסקת בו כרופאה.

בבקשה להגשת ראיות נוספות נטען שבשל היכרותו עם הרופאה היה על השופט לפסול עצמו מלדון במשפט זה.

נחה דעתנו כי דין הבקשה להידחות לגופה. הפרשה נשוא המשפט נגולה בפני בית המשפט קמא בשנת 1995, משמע כ6- שנים לאחר שחרורו של השופט מאישפוזו האחרון בבית החולים. גם בהנחה שהרופאה שחתמה על המסמכים הרפואיים אכן טיפלה בשופט במהלך אישפוזיו (דבר שכשלעצמו איננו ברור) איננו רואים יסוד לחשש שהשופט עלול היה להיות מושפע מהיכרותו עם הרופאה בבואו לקבוע את המימצאים במשפט שהתברר בפניו. לנוכח מסקנה זו, שוב איננו צריכים להידרש לשאלה אם המסמכים הרפואיים כשלעצמם מהווים ראיה קבילה, בהתחשב בחוק הגנת הפרטיות.

לבקשתו להצגת ראיות נוספות צירף הסניגור העתקים מצולמים מן התעודות הרפואיות. זהו מעשה שלא ייעשה שכן בדרך זו היפר הסניגור לא רק את הכלל הרגיל שעל פיו אין בעל דין רשאי לצרף את הראיה החדשה לבקשת הרשות להציגה, אלא גם חשף את תוכנם של מסמכים רפואיים הנוגעים למצב בריאותו של השופט ולטיפול הרפואי שניתן לו. בכך יש משום פגיעה חמורה בצנעת הפרט של השופט.

באת-כוח התביעה ציינה בתשובתה לבקשה כי לדידה יש מקום לחקור ולבדוק כיצד הגיעו המסמכים הרפואיים הללו לרשותם של המערער והסניגור. לאחר ששקלנו בדבר הננו מחליטים להניח לתביעה את המשך הטיפול בפרשה זו.

ניתן בזה צו איסור פרסום של תוכן הבקשה, הנספחים לה והחלטה זו.