פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו
כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
5281/16
לפני:
כבוד השופט י' דנציגר
כבוד השופט א' שהם
כבוד השופטת ע' ברון
העותרת:
קלודין חמדון
נ ג ד
המשיבים:
1.
משרד הפנים
2. שר הפנים
3. לשכת רשות האוכלוסין
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותרת:
עו"ד וליד אבו אל ניל
בשם המשיבים:
עו"ד יונתן ברמן
פסק-דין
השופטת ע' ברון:
העותרת היא ילידת ישראל, שנת 1976. בשנת 1995 נישאה העותרת לאזרח ירדני, ועברה להתגורר עימו בירדן; לבני הזוג נולדו חמישה ילדים, ובשנת 2011 הם התגרשו והעותרת שבה עם ילדיה לישראל. כעולה מהעתירה, תעודת הזהות של העותרת הוחזקה אצל המשיבים לאחר שובה ארצה, ונמסר לה שהיא ויתרה על אזרחותה הישראלית כאשר עקרה לירדן. העותרת הגישה למשיבים בקשה להתאזרחות, שנדחתה ביום 7.3.2016; וכך גם ערר פנימי שהוגש על ההחלטה ביום 6.4.2016, ונדחה ביום 2.5.2016 – ומכאן העתירה, שהוגשה ביום 3.7.2016.
בהודעה מטעם המשיבים מיום 20.12.2016 נמסר כי ההחלטה הנתקפת בעתירה נוגעת לבקשה לפי סעיף 5 לחוק האזרחות, התשי"ב-1952 (להלן: החוק ) שעניינו התאזרחות, בעוד שהסעד המבוקש בעתירה הוא כי לעותרת תוענק אזרחות מכוח סעיף 4 לחוק שעניינו אזרחות מכוח לידה. לפיכך טענו המשיבים כי "דומה כי לא מוצו ההליכים", ועם זאת נמסר כי הם מצאו לנכון לשוב ולבחון את עניינה של העותרת לפי סעיף 5 לחוק. ביום 29.12.2016 הגישה העותרת בקשת התאזרחות חדשה. בהודעה מיום 8.2.2017 מסרו המשיבים כי הוחלט לאשר את בקשתה של העותרת; וביום 8.3.2017 נמסר שהעותרת קיבלה תעודת התאזרחות. יצוין כי המשיבים התייחסו בהודעתם מיום 8.2.2017 גם לילדיה הקטינים של העותרת, שנכללו בבקשה, והוטעם כי ענייניהם מטופלים לפי סעיף 3א לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2013, הוא החוק החל עליהם; ועוד הוסף כי הילדים אינם עותרים בעתירה דנן ולא התבקשו סעדים בנוגע אליהם.
לנוכח האמור התבקשה העותרת להודיע אם היא עודנה עומדת על עתירתה. ביום 29.3.2017 הודיעה העותרת כי היא מבקשת שהעתירה תיקבע לדיון, מאחר שבנוסף לתעודת התאזרחות הונפק לה גם דרכון – אך תוקפו של זה נקבע לשנה אחת בלבד; ונטען שכך שלא כדין, כשהעותרת חוששת כי אם תימחק העתירה לא יותר לה לחדש את הדרכון, לכשיפוג תוקפו הנוכחי. לחלופין מבוקש שהעתירה תתוקן כך ש"שמות ילדיה הקטינים של העותרת גם יהיו רשומים בכותרת של העתירה", וזאת מאחר שהילדים נכללו כאמור בבקשת ההתאזרחות – אך לא קיבלו תעודות התאזרחות, "מבלי לתת שום נימוק". לבסוף מבקשת העותרת כי ייפסקו לטובתה הוצאות, היות שבקשת ההתאזרחות לא נתקבלה אלא בעקבות הגשת העתירה, ללא שהשתנה דבר בנסיבותיה של העותרת ולאחר שהיא נשאה בעלויות "מעבר ליכולתה הכספית".
לאחר עיון במכלול החומר, באנו לכלל מסקנה כי העתירה מיצתה את עצמה ודינה להימחק. אין מקום להותרת העתירה תלויה ועומדת משום תוקפו המוגבל של הדרכון, בין היתר משהטעם היחיד שבפי העותרת בהקשר זה הוא חשש עתידי היפותטי, שאין לדעת אם יתממש אם לאו; ובנסיבות דנן אין בכך כדי להקים עילה להתערבות שיפוטית (ראו למשל, בג"ץ 3905/16 יוסף נ' שר האוצר , בפסקה 18 (10.10.2016)). בהתייחס לילדיה של העותרת, יוזכר כי הגם שעניינם שזור בסיפורה של העותרת הנפרש בעתירה – הסעדים המבוקשים אינם נוגעים אלא להסדרת מעמדה שלה. כפי הנראה שלושה מן הילדים הם קטינים, ואלה אמנם נכללו בבקשה שהגישה העותרת ביום 29.12.2016; אך בקשה זו שעליה מבוקש להשיג כעת, הוגשה לאחר הגשת העתירה דנן, ודומה שהעותרת לא באה בעקבותיה בכל שיג ושיח עם המשיבים בעניין מעמד ילדיה, ובהינתן שחל שינוי במעמדה שלה. מכאן שלעת הזו תיקון העתירה כמבוקש אין די בו על מנת להועיל לעותרת ולילדיה; ככל שיבקשו, לאחר מיצוי הליכים, להשיג על ההחלטות הנוגעות להסדרת מעמד הילדים – טענותיהם שמורות להם.
התוצאה היא שהעתירה נמחקת. לעניין ההוצאות, הדין עם המשיבים כי בעתירה מבוקש סעד הנוגע לסעיף 4 לחוק, בעוד שהעותרת קיבלה תעודת התאזרחות לפי סעיף 5 לחוק; ועם זאת, תוצאה זו היא שנתבקשה כבר בבקשתה המקורית של העותרת מן המשיבים, שלא אושרה אלא לאחר עיון נוסף בעקבות הגשת העתירה דנן ולאחר שאף הוערמו עליה קשיים שונים, כמפורט הן בעתירה והן בהודעה מיום 14.2.2017. בהינתן כל האמור המשיבים ישאו בהוצאות העותרת בסך של 1,500 ש"ח.
ניתן היום, י' בניסן
התשע"ז (6.4.2017).
ש
ו פ ט
ש
ו פ ט
ש
ו פ ט ת