בג"ץ 5296/99 פטר בכרך נ. יו"ר ההוצאה לפועל

1.עתירה זו הוגשה ביום 8.8.99. ביום 16.8.99 הורתה כב' השופטת ביניש על מתן תגובת המשיבה מס' 2 ("המשיבה") לעתירה תוך 30 יום. תגובה כאמור לא הוגשה. ביום 5.4.00 הגיש המבקש (העותר) בקשה למתן פסק דין בעתירה, ולחלופין - להוצאת צו על תנאי ולקביעת דיון בעתירה. לטענת המבקש, התנהל בין הצדדים משא ומתן לפשרה ומטעם זה נדחה בהסכמה המועד להגשת התגובה עד לנובמבר 1999. אולם משכשלו מגעי פשרה פנה המבקש למשיבה ביום 1.11.99 ודרש כי תגיש את תגובתה לעתירה. המבקש מוסיף וטוען, כי שב ופנה בכתב למשיבה בעניין זה ב - 14.2.00 וב- 28.2.00 - ולא נענה. לפיכך, הוגשה הבקשה שבפני.

2.המשיבה מאשרת את דבר קיומם של מגעי פשרה בין הצדדים - מגעים שנכשלו. לטענתה, עיכבה את תגובתה לעתירה מחמת מגעים אלה ומחמת קיומם של הליכים נוספים התלויים ועומדים בין הצדדים - על מנת שלא להידרש לשוא להכנת תגובה העשויה להתברר כמיותרת. כעת היא מבקשת, כי תינתן לה ארכה נוספת של ארבעה עשר יום להגשת תגובתה, נוכח העובדה שטענות העותר נשמעו ונדחו כבר בערכאות רבות ואין מקום, לטענתה, לאפשר לו לזכות לסעד שאינו זכאי לקבלו.

3.אופן ניהול ההליכים בתיק זה מעורר תמיהות. אין בתיק בית המשפט כל זכר להסכמות הדיוניות שאליהן הגיעו הצדדים - אם וככל שהגיעו. מטעם זה, ונוכח העובדה שהבקשה אינה נתמכת בתצהיר ולא צורפו לה המסמכים שאוזכרו בבקשה, איני רואה אפשרות לקבוע עד מתי נבע מחדלה של המשיבה מהסכמה דיונית עם המשיב וממתי הפך מחדל זה למחדל העשוי לזכות את המבקש בסעד. אי לכך, ונוכח תגובת המשיבה, סבורני, כי מוטב יהיה אם תינתן למשיבה האפשרות להתייחס לגוף העתירה ועל בסיס תגובתה ייקבע המשך הדיון בעתירה. אי לכך, אני דוחה את הבקשה ומורה למשיבה להמציא את תגובתה לעתירה תוך ארבעה עשר יום ממועד המצאתה של החלטה זו.

בנסיבות העניין מוטב שסוגיית החיוב בהוצאות עקב בקשה זו תישקל במסגרת הטיפול בעתירה בכללה. מטעם זה לא מצאתי לפסוק הוצאות בהחלטתי.