בג"ץ 5297/06 זיוד זאהדה עבד אחמד נ. שר הפנים-מדינת ישראל

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.

עניינה של העתירה בבקשת העותרת, אזרחית ישראלית, כי תאושר בקשתה לאיחוד משפחות עם בעלה, העותר.

2.

העותרת היא אזרחית ישראל בת 30 מאום-אל-פאחם. העותר הוא פלסטיני תושב אזור ג'נין בן 29. השניים נישאו ב-1995. מאז, הם מתגוררים בישראל בכפר בועיינה. לבני הזוג שלושה ילדים. לעותר הונפק כרטיס מגנטי בתוקף עד 10.1.2010 וכן ניתנו לו היתרי כניסה לישראל. העותרים הגישו ב-1996 בקשה לאיחוד משפחות. בקשתם סורבה ביום 2.1.03 לאור החלטת הממשלה ממאי 2002 בענין בקשות חדשות לאיחוד משפחות. עקב כך הם עתרו לבית משפט זה. בפסק דין שניתן ביום 27.10.03, נמחקה העתירה לאחר שהעותרים לא הגישו תגובה מצידם על דבר פנייתם ללשכת מינהל האוכלוסין לטיפול בעניינם. כיום פונים העותרים בשנית בחלוף קרוב לשלוש שנים, בבקשה להענקת תושבות ואזרחות לעותר בהליך איחוד משפחות.

3.

עמדת המשיב היא כי יש לדחות את העתירה על הסף, בשל שיהוי, ולאור הוראות חוק

הכניסה לישראל, הוראת שעה (תיקון) התשס"ה-2005 (להלן-הוראת השעה) החל בסוגיית איחוד המשפחות. לטענתו, השיהוי הנילווה לעתירה מצדיק התייחסות אליה כבקשה חדשה לאיחוד משפחות. על פי המצב המשפטי, ולאור הוראת השעה החלה כיום, דין הבקשה להידחות, משהיא אינה עונה לתנאים הנדרשים בחוק להכרה בזכות בני הזוג לאיחוד משפחות. המשיב מוסיף, כי העתירה לוקה בחסר בעובדות מהותיות רבות, ודי בכך כדי לדחותה על הסף.

דין העתירה להידחות על-הסף. עתירתם הקודמת של העותרים נמחקה כאמור, והם חידשו את פנייתם לבית המשפט שלוש שנים לאחר מכן. בנסיבות אלה, הצדק עם המדינה באומרה כי ראוי להתיחס לעתירה שבפנינו כבקשה חדשה המבקשת לפתוח הליך חדש של בקשה לאיחוד משפחות. אי לכך, על הבקשה החדשה חלות הוראות השעה. חוק זה עמד במבחן החוקתי והוכר כמחייב בבג"צ 7052/03 עדאלה נ' שר הפנים תק-על 2006(1) 1586. בקשת העותר אינה עומדת במבחן הוראת השעה לצורך מתן היתר לאיחוד משפחות השוללות, ככלל, זכות ממבקשים שמועד פנייתם מאוחר לתאריך הקובע [בג"צ 8659/05 סנאא דגש נ' משרד הפנים עכו (טרם פורסם); בג"צ 4255/06 מחמוד צאלח ואח' נ' שר הפנים (טרם פורסם); בג"צ 515/06 מונא עבד אל עזיז אחמד עראר ואח' נ' שר הפנים (טרם פורסם)]. העותר אף אינו עומד במבחן אף אחד מן החריגים שבהוראת השעה, על פיהם ניתן במקרים מיוחדים להתיר איחוד משפחות.

לאור האמור, לא קמה עילה להתערבותנו. נוסיף מעבר לנדרש, כי העתירה נעדרת אף תשתית עובדתית ראויה, הנדרשת לצורך ביסוס עילה להתערבותנו. טעם זה, גם כשהוא לעצמו, מצדיק את דחיית העתירה על הסף [בג"צ 3731/95 שמואל סעדיה עו"ד נ' לשכת עורכי הדין תק-על 95(2) 1672].

אשר על כן, אנו דוחים את העתירה על-הסף.