פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בג"ץ
5518/10
בפני:
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט ס' ג'ובראן
העותר:
אברהם באטוס
נ ג ד
המשיבים:
1. היועץ המשפטי לממשלה
2. משרד המשפטים
3. האפוטרופוס הכללי במשרד מבקר המדינה
4. יו''ר ועדת חוק ומשפט
5. יו''ר הועדה לפניות הציבור של הכנסת
6. נציבות תלונות הציבור במשרד מבקר המדינה
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותר:
בעצמו
בשם העותרים:
עו"ד דניאל מרקס
פסק -דין
השופט א' רובינשטיין:
א.
ביסוד העתירה השגות העותר על החלטות בתי המשפט והחלטות האפוטרופוס הכללי בעניין צו ירושה הנוגע לעיזבון של קרובת משפחתו אשר נפטרה בשנת 1985 (להלן המנוחה ). נראה כי ניתן להסיק בזהירות המתבקשת, כי עתירה זו אינה אלא חלק בסכסוך אזרחי שעניינו טענות העותר כלפי אלמן המנוחה (להלן לדרמן ).
ב.
נפתח ונציין, כי העתירה אינה מפרטת באופן מלא וברור את תולדות הסכסוך נשוא העתירה, את תפקידם של המשיבים השונים בו והתנהלותם ומכאן שישנו קושי בביסוס עילה להתערבותו של בית משפט זה (ראו בג"ץ
5297/06
אחמד נ' שר הפנים-מדינת ישראל
(לא פורסם); בג"ץ 3731/95
סעדיה נ' לשכת עורכי הדין
(לא פורסם)).
ג.
הנה תמצית העובדות (ככל שניתן להבין מן העתירה וכעולה הימנה): המנוחה, גיסתו של העותר, נפטרה בשנת 1985 והותירה אחריה בעל ושמונה ילדים קטינים (להלן המנוחה ). אם המנוחה נפטרה בשנת 1963. צו ירושה שהוצא על-ידי בית הדין הרבני בתל-אביב הכיר באלמן המנוחה, מר דוד לדרמן (להלן לדרמן ), כיורשה היחיד של המנוחה. בשנת 1998 תוקן צו הירושה הנוגע לעזבון האם ומתוקפו ירש לדרמן גם את החלקה של המנוחה בעזבון אמה. בשנת 1996 נרקמו בין העותר ללדרמן שתי עסקאות - בעסקה הראשונה רכש העותר את חלקו של לדרמן בנכס הנמצא בתל-אביב, ובעסקה השנייה רכש את חלקו של לדרמן בנכס שמקורו בעזבון האם הנמצא בחולון (להלן העסקה השנייה ). לטענת העותר, לדרמן לא מילא את חלקו בעסקה השנייה ולא העביר לידיו את הנכס. כתוצאה, פנה העותר לבית דין הרבני האזורי בתל-אביב; שם הציג לדרמן הבהרה מאת הדיין הרב אברהם שיינפלד לצו ירושה, לפיה צו הירושה שניתן על עזבון המנוחה מתייחס לעזבונה ולנכסים שהיו בבעלותה לפני פטירתה בלבד. העותר, מצדו, הציג מכתבו של עו"ד אשר א. רוט, היועץ המשפטי (בעבר) לשיפוט הרבני, לפיו לדרמן ירש את חלקה של המנוחה בעזבון אמה, קרי גם את הנכס נשוא העסקה השנייה. ככל שניתן להבין מן העתירה, לאחר הדיון, פנה העותר לאפוטרופוס הכללי בבקשה לתיקון צו הירושה, ככל הנראה, של המנוחה כך שילדי מנוחה יקבלו חלקם בעזבון אמם, אך בקשתו נדחתה. בשנת 2002 הוגשה בקשה לשינוי צו הירושה, אך נדחתה. בשנת 2003 תוקן צו הירושה הנוגע, ככל הנראה לעזבון המנוחה והוחלט על מינויים של שני מנהלי עזבון. בקשות שהגיש העותר לבית המשפט בהליך שינוי הצו – נדחו. ככל שניתן להבין מהעתירה, החלו הליכים בין מנהלי העזבון לעותר (כנראה בנוגע לעסקה השנייה) בית המשפט מינה שמאי שבהתאם להערכתו קיבל העותר כ- 22,179 ₪.
ד.
יצוין, כי ככל שניתן להבין מן העתירה, לדרמן הוא בעל דין מרכזי בסכסוך האזרחי, ומכאן שהיה מקום לצרפו כמשיב, שהרי כלל ידוע הוא שאין להידרש לעתירה אלא אם כן צורף אליה כמשיב כל מי שעלול להיפגע מקבלתה (ראו בג"ץ 6104/94 עמותת אמיתי אזרחים למען מנהל נ' מיכאל בן יאיר (לא פורסם); בג"ץ 11075/04 גרבי נ' שרת החינוך התרבות והספורט (לא פורסם)). אף הטענות כלפי בית המשפט המחוזי, שאת החלטותיו לא צירף העותר לעתירה, מקומן במסגרת הליך ערעור על פסלות שופט, המוסדר על ידי סעיף 77א(ג) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ואין מקום לדון בטענות אלו במסגרת עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק (ראו בג"ץ 985/98
דוד נ' כבוד השופט א. בייזר
(לא פורסם)).
ה.
די בכל האמור כדי להביא לדחייתה של העתירה על הסף. מעבר לכך נוסיף, כי לא הוצגה עילה לשקילת הסעדים שהתבקשו בעתירה (1) חיוב המשיבים ליתן מענה ענייני לפניות העותר; (2) הקמת ועדת בדיקה להתנהלותו של האפוטרופוס הכללי. ראשית, העותר לא פרס כל תשתית עובדתית בדבר המענה שניתן לו על ידי המשיבים ואף לא צירף לעתירה מסמכים שיש בהם להעיד על המענה שקיבל מהם (בג"ץ 1759/9
סרוזברג נ' שר הבטחון,
פ"ד נה(1) 625, 630-631)). לעניין בקשת העותר להקמת ועדת בדיקה, מעבר להלכות שנקבעו על ידי בית משפט זה בדבר שיקול הדעת הנרחב הנתון לרשויות בהקמת ועדת בדיקה (ראו סעיף 8א לחוק הממשלה, התשס"א-2001; סעיף 28 לחוק ועדות חקירה, התשכ"ט-1968); בג"ץ 6728/06 עמותת "אומץ" נ' ראש ממשלת ישראל (לא פורסם)), אין העתירה שבפנינו מציגה תשתית עובדתית התומכת בבקשה זו.
ו.
בהתחשב בכך, שעל פניה אין העתירה אלא חלק מסכסוך אזרחי, על העותר למצות את האפשרויות בתוך מסגרת זו. ושוב נזכיר, כי מקומן הטבעי של טענות כלפי התנהלות האפוטרופוס הכללי במסגרת הליך קונקרטי הוא באותו הליך.
ז.
נוכח כל האמור, אין בידנו להיעתר לעתירה.
ניתן
היום, ו' בתשרי תשע"א (14.9.10).
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט