בג"ץ 5305/17 בן גזאלה ניהול והשקעות בע"מ נ. בית הדין הארצי לעבודה בירושלי

המשנה לנשיאה ח' מלצר:

1.

עניינה של העתירה שבפנינו בבקשתה של העותרת כי נורה למשיב 1, בית הדין הארצי לעבודה, ליתן טעם מדוע הוא דחה את ערעורה של העותרת

ב-ע"ע 7785-09-14.

נביא להלן, בתמצית, את הנתונים הנדרשים להכרעה בעתירה.

תמצית העובדות הנדרשות לעניין

2.

בתאריך 20.09.2012 המשיבה 2 הגישה תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו כנגד העותרת והמשיבה 3. במסגרת התביעה, המשיבה 2 דרשה תשלום של פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, פדיון חופשה ופיצויי הלנת שכר (להלן יחד: הזכויות הסוציאליות ) . המשיבה 2 טענה בתביעתה כי היא הועסקה אצל העותרת והמשיבה 3 בסופרמרקט מתאריך 01.12.2006 עד לתאריך 07.01.2012, כאשר לטענתה עד לחודש יולי 2011 היא הייתה מועסקת אצל המשיבה 3, ובחודש אוגוסט 2011 היא עברה להיות מועסקת אצל העותרת תוך שמירה על רצף זכויותיה. מספר חודשים לאחר מכן, בתאריך 07.01.2012 העותרת מסרה למשיבה 2 הודעת פיטורים.

3.

יצוין כי תביעתה של המשיבה 2 הייתה מופנית כאמור תחילה הן נגד העותרת והן נגד המשיבה 3. בתאריך 22.01.2014 בית הדין האזורי נתן, לבקשת המשיבה 2, פסק דין חלקי למחיקת התביעה כנגד המשיבה 3, זאת מכיוון שלטענת

המשיבה 2 –

העותרת נכנסה בנעליה של המשיבה 3 ולכן היא זו שחייבת בתשלום הזכויות הסוציאליות שלה בגין כל תקופת העסקתה, לרבות התקופה שבה הועסקה על ידי המשיבה 3.

4.

בתאריך 09.06.2014 ניתן פסק דינו של בית הדין האזורי ב- ס"ע 41862-09-12 (כב' השופט ת' סילורה , ונציגי הציבור: מר ג' הרצל וגב' א' גנור ), בגדרו נקבע כי יש לראות בעותרת כמעסיקה של המשיבה 2 לכל דבר ועניין. בתוך כך, בית הדין האזורי קבע כי העותרת הנפיקה בעבור המשיבה 3 את תלושי השכר שלה ואת מכתב הפיטורים ולכן נוצרה חזקה משפטית כי היא המעסיקה. לפיכך העותרת חויבה לשלם למשיבה 2 פיצויי פיטורין, חלף הודעה מוקדמת, פידיון

חופשה, דמי הבראה והוצאות משפט, ושכ"ט עו"ד בסך כולל של כ-46,000 ש"ח.

5.

בתאריך 02.09.2014 העותרת הגישה ערעור לבית הדין הארצי לעבודה (ראו: ע"ע 7785-09-04). במסגרת הערעור, העותרת טענה כי אין ולא היו בינה לבין המשיבה 2 יחסי עובד-מעביד. בתוך כך, העותרת טענה כי היא ניהלה רק את ענייניה הכספיים של המשיבה 3, לרבות את תשלום המשכורות לעובדים של המשיבה 3, אך בפועל היא לא ניהלה את העסק. לטענת העותרת, היא נפלה קורבן ל"תרגיל עוקץ" מצד המשיבה 3, אשר לא קיימה את ההסכם ביניהן, והיא הותירה את העותרת עם חובות. מעבר לכך, העותרת טענה כי המשיבה 2 והמשיבה 3 ביקשו, לגישתה, "לסבך את העותרת בתביעה ואז למחוק את השם של הנתבעת 1 (המשיבה 3 בעתירה – ח"מ ) ".

6.

בתאריך 28.02.2017 ניתן פסק דינו של בית הדין הארצי (השופטות: ו' וירט ליבנה , ל' גליקסמן ו- ח' אופק , ונציגי הציבור: גב' ח' שחר ומר מ' ינון ),

אשר דחה את הערעור

וקבע כי לא מצא בנסיבות טעם טוב להתערב בקביעה העובדתית של בית הדין האזורי לפיה התקיימו

יחסי עבודה בין העותרת לבין המשיבה 2. באשר לטענותיה של העותרת בעניין מחיקת התביעה כנגד המשיבה 3 נקבע כי לעותרת הייתה האפשרות להשיג על פסק הדין החלקי שנתן בית הדין האזורי בעניינה, אך היא לא עשתה זאת במועד ולפיכך אין עוד באפשרותה לעשות כן.

טענות הצדדים

7.

העותרת טוענת כי נפלו פגמים שונים בפסק דינו של בית הדין הארצי, לרבות אי-הפעלת המבחנים הפסיקתיים לקיומם של יחסי עובד-מעביד. העותרת גם טוענת כי היה על בית הדין הארצי לעבודה להתערב בממצאים העובדתיים שקבע בית הדין האזורי, שכן לשיטתה בית הדין האזורי התעלם מן הראיות שהעותרת הביאה בפניו.

8.

המשיבה 3 טוענת בתשובה כי העותרת רכשה את עסקיה ופיטרה חלק מעובדיה תוך שהיא שילמה להם את זכויותיהם הסוציאליות המגיעות להם גם בגין התקופה שבה הם הועסקו אצל המשיבה 3, וזאת מבלי שהיא העלתה כל טענות בעניין. המשיבה 3 אף טוענת כי עיקר המחלוקת בינה לבין העותרת עוסקת במערכת היחסים החוזית שביניהן (הערה: סוגיה זו מתבררת עתה בהליך תלוי ועומד בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד – ראו: רע"א 23902-03-18). לכך נוספות גם טענותיה של

המשיבה 2 שהוגשו בתאריך 26.03.2018, לפיהן העותרת חוזרת על טענות עובדתיות, אשר הוכרעו כבר בערכאות הקודמות, וזאת במסגרת עתירה שהוגשה כשלעצמה בשיהוי רב.

דיון והכרעה

9.

לאחר עיון בעתירה ובתגובת המשיבות 2 ו-3 לה – הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף .

10.

עתירה דומה נדונה בעבר ב-בג"ץ 4800/17 בן גזאלה

ניהול והשקעות בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים (15.06.2017) (להלן: העתירה הקודמת ) ונדחתה על הסף בפסק-דין חלוט, הן בשל אי-צירוף המשיבות 2 ו-3 לעתירה, והן בשל שיהוי ואי-גילוי עילה להתערבות בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה. בהקשר זה, יש להצר על כך שהעותרת לא מצאה לנכון לצרף לעתירה זו את העתירה הקודמת והסתפקה בתיאור כללי שלה בלבד ללא אזכור מספר ההליך .

11.

מעבר לאמור לעיל – העתירה איננה מגלה עילה להתערבותו של בית משפט זה לפי אמות המידה הנהוגות בעתירות על בית הדין הארצי לעבודה (עיינו: בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, ירושלים , פ"ד מ(1) 673 (1986)).

12.

נוכח האמור לעיל – העתירה נדחית על הסף . העותרת תישא בהוצאות

המשיבות 2 ו-3 בסך 3000 ₪ לכל אחת מהן.