בג"ץ 5332/05 נאמני הר הבית בארץ ישראל נ. ניצב אילן פרנקו

המישנה לנשיא מ' חשין:

העותרת שלפנינו, תנועת נאמני הר הבית בארץ-ישראל, עותרת לבית-משפט כי יורה את המשיבים לאפשר לאנשיה להיכנס להר הבית ביום ירושלים, יום כ"ח באייר תשס"ה, 6.6.2005, "ולממש [על דרך זו] את זכות הגישה של בני העם היהודי למקום הקדוש." המשיבים מתנגדים לעתירה, ובתשובתם מעלים הם טעמים אלה ואחרים לדחייתה. קראנו את כתב העתירה ואת כתב התשובה שהוגשו לבית-המשפט, ולאחר ששמענו השלמות על-פה מפי באי-כוח בעלי-הדין ומפי מפקד המחוז, ניצב אילן פרנקו, זו היא החלטתנו.

מסתבר כי ביום 2.6.2005 ניתנה החלטה בבקשתה של העותרת לעלייה להר הבית, ולענייננו עתה חשוב כי נעיין בסעיף 12 לאותה החלטה, הקובע וזו לשונו:

הר הבית פתוח למבקרים ועלייה להר תיעשה בהתאם לנהוג במקום. עם זאת אין בכך כדי להגביל את סמכותו של מפקד המחוז להגביל את הכניסה להר הבית באם נסיבות הזמן והמקום יחייבו זאת.

טוען בא-כוח העותרת, כי "שמירת זכויות" זו שמפקד המחוז עומד עליה בסעיף 12 (סיפה) להחלטתו, אין היא במקומה. שומה על מפקד המחוז להחליט כבר עתה אם על פי הנתונים המצויים בידו לעת הזו מתיר הוא, אם לאו, את כניסתם של אנשי העותרת להר הבית; ואם החלטתו של מפקד המחוז היא בחיוב - כאמור ברישה לסעיף 12 להחלטתו - כי-אז זו היא ההחלטה. רשאי הוא, אמנם, מפקד המחוז לשנות את החלטתו "באם נסיבות הזמן והמקום יחייבו זאת" (כלשונו), ואולם במקרה זה הנטל עליו מוטל הוא להראות מה טעם משנה הוא מהחלטתו.

לטענה זו משיב בא-כוח המדינה כי החלטת מפקד המחוז, על-פי עצם טיבה וטבעה, החלטה היא התולה עצמה במצב הדברים שיהיה בעת מעשה, דהיינו, בעת שאנשי העותרת יבקשו לעלות בפועל אל הר הבית. מפקד המחוז אינו מתבקש להשיב על שאלה אם עתה, בעת הדיון לפנינו, מתיר הוא או שאין הוא מתיר עליה להר הבית ברגעים אלה ממש. מתבקש הוא להחליט בשאלה אם תותר עלייה להר הבית ביום המחר, והחלטה בנושא זה אין זה ראוי לה כי תיפול אלא סמוך ממש למועד העלייה להר. המצב נזיל, השיקולים שלעניין משתנים ועלולים להשתנות מרגע לרגע, וממילא החלטה שתהא נכונה לרגעים אלה החלטה תיאורטית היא ולא בהכרח תהא היא החלטה נכונה ליום המחר.

תשובתו של מפקד המחוז תשובה ראויה היא בעינינו, ולמעשה זכתה תשובה זו לגושפנקה של בית-המשפט בבג"ץ 6932/04, בעתירת העותרת שלפנינו נגד המשיבים שלפנינו. פסק-הדין באותה עתירה ניתן לקראת יום תשעה באב לשנת תשס"ד, וכך קבע בית-המשפט (ביום ח' באב תשס"ד, 26.7.2004):

מתגובת המדינה ומדברי בא-כוחה לפנינו היום הוברר כי במסגרת העלייה להר הבית, דין חברי העותרת כדין כל אדם אחר המבקש לעלות להר הבית. בעניין זה תתקבל החלטה באופן שוטף, יום יום. ובעניין העלייה להר הבית מחר, זו תתקבל מחר על פי נסיבות הזמן והמקום אשר יהיו מחר.

ייראו דברים אלה שאמרם בית-המשפט לפני כעשרה חודשים כדברים שיצאו מגרוננו-שלנו, ולמעשה יש זהות מהותית ועניינית בין החלטתו של בית-המשפט לבין תוכנו של סעיף 12 להחלטתו של מפקד המחוז.

בא-כוח המדינה ביקש להוסיף סייג נוסף לאמור בסעיף 12 להחלטתו של מפקד המחוז, ולפיה, בעת שמר גרשון סלומון, הרוח החיה שבעותרת, יעמוד במעלה המוגרבים, באותה עת לא תתאפשר בכל מקרה כניסת אנשי העותרת להר הבית באשר כניסתם להר הבית תהיה בה קירבה לוודאות כי תתחולל הפרת סדר קשה. בא-כוח העותרת לא חלק על תנאי זה, ומכל מקום התנאי נראה סביר וראוי בעינינו.

סוף דבר: החלטת מפקד מחוז ירושלים של המשטרה כי החלטתו האופרטיבית באשר להיתר לאנשי המשיבה לעלות להר הבית ביום המחר, יום ירושלים, תינתן רק ביום המחר - ועל פי המידע שיהיה בידיו ביום המחר - החלטה סבירה וראויה היא בעינינו. אנו מחליטים אפוא לדחות את העתירה.

היום, כ"ז באייר תשס"ה (5.6.2005).

המישנה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת

_________________________

גק

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

05053320_G03.doc

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il