בג"ץ 6225/06 גרשון סלומון נ. ניצב אילן פרנקו

1.ביום 31.7.2006 ניתן על ידנו פסק דין שלשונו:

1.לאחר שיג ושיח ובהמלצת בית המשפט בלי שיהיה בכך כדי לפגוע בטענות העקרוניות של מי מהצדדים, הוסכם בין הצדדים לעניין ט' באב תשס"ו, כדלקמן:

א.אנשי העותרים, למעט מר גרשון סלומון יוכלו לעלות להר הבית באותן שעות בהן עולה להר הציבור כולו. הם לא יישאו בידיהם כל כרזות או שלטים, הם לא ילבשו לבוש מיוחד, לא יתנהגו בצורה פרובוקטיבית, לא יתבלטו באופן ייחודי בכל דבר וענין.

ב.בעת כניסתם לא יוכל העותר 1, גרשון סלומון, להימצא ברחבת הכותל. הנקודה הקרובה ביותר לרחבת הכותל בה יוכל להימצא תהא מחצית המרחק שבין שער האשפתות לבין שערי הכניסה לרחבת הכותל מכיוון שער האשפתות.

2.אנו מוסיפים ומבהירים מיוזמתנו כי במקרה של הפרה חלילה שמורות למשיבים כל סמכויותיהם וכך גם במקרה של שינוי נסיבות, אך אין צריך לומר כי כל סמכות תופעל בתום לב.

3.אין באמור כדי לפגוע בסמכויות הכלליות של מפקד המחוז על פי דין.

4.במובן עליו עמדנו, ובמובן זה בלבד, מתקבלת העתירה.

2.אתמול 2.8.2006 בשעות הערב הועברה אלינו על ידי בא-כוח העותרים במסגרת העתירה בה ניתן פסק הדין "בקשה לקיום דחוף ונקיטת צעדים נגד בזיון בית המשפט". בבקשה נטען כי בשעות אחר-הצהריים של אותו יום פרסמו המשיבים כי הר-הבית יהיה סגור למבקרים יהודים ביום תשעה באב בעוד שלמוסלמים יותר לעלות להר בהגבלות גיל.

3.העותרים טוענים כי יש בהחלטה משום "בזיון בית-המשפט וחוסר תום לב ... כאשר עוד בטרם יבשה הדיו על ההחלטה ובלא שיש שינוי נסיבות אשר יצדיק לכאורה שינוי עמדה - מפרסם מפקד המחוז את הנחייתו לסגירת ההר בפני יהודים". העותרים מבקשים כי נקיים דיון דחוף ונכפה על המשיבים את קיום פסק הדין שנתנּו, היינו כי נורה למשיבים כי יאפשרו עליית יהודים, ואנשי העותרת בכללם, להר-הבית.

4.ביקשנו וקיבלנו את תגובת המשיבים שנמסרה הבוקר. המשיבים טוענים כי בקשת העותרים נעדרת עילה ודינה להידחות. כפי שנקבע בדין ובפסיקה ההחלטה הסופית למניעת פתיחתו של הר-הבית מתקבלת "בבוקרו של יום" בהתאם להערכת מצב עדכנית. לעניין זה מפנים הם ל-בג"ץ 6932/04 נאמני הר הבית נ' ניצב אילן פרנקו (לא פורסם, 2.9.2004 ) ול-בג"ץ 5332/05 נאמני הר הבית נ' ניצב אי;לן פרנקו (לא פורסם, 5.6.2005). עוד מפנים הם לקביעה בפסק הדין שניתן על ידנו לפיה אנשי העותרים למעט גרשון סלומון יוכלו לעלות להר הבית באותן שעות בהן עולה להר הציבור כולו . מכאן, שאם יוחלט על סגירת ההר למבקרים - גם אנשי העותרת לא יוכלו לעלות אליו. הם גם מצביעים על כך כי בפסק-דיננו נאמר מפורשות כי "אין באמור כדי לפגוע בסמכויות הכלליות של מפקד המחוז על פי דין". דברים אלו הוספו לבקשת באת-כוח המשיבים.

5.לגוף העניין מסבירים הם כי ביום 1.8.2006,

לאחר הדיון בפנינו, נשמעו סקירות מודיעין והערכות מצב מעודכנות והוצגו בפני מפקד המחוז מידעים מודיעיניים המצביעים על הצורך בסגירת הר-הבית למבקרים. גם בסיום הערכת מצב זו לא התקבלה עדיין החלטה סופית בעניין סגירת הר-הבית. לאחר מכן התקבל מידע מודיעיני נוסף שהצדיק קבלת החלטה בדבר סגירת הר-הבית למבקרים ובנסיבות אלו הוחלט בבוקר יום 2.8.2006 על סגירת הר-הבית למבקרים וההחלטה אושרה על-ידי המפקח הכללי של המשטרה והשר לביטחון פנים.

6.המשיבים מציינים כי במקביל הוגבלה כניסתם להר-הבית של מוסלמים מתחת לגיל 45 כבר החל משעות אחר-הצהריים אתמול, גם כן לאור מידעים מודיעיניים.

7.הגענו לכלל מסקנה כי אין מקום, במסגרת בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט, לכפות על מפקד המחוז לפעול כמבוקש על-ידי העותרים. העותרים עצמם מסכימים, כפי שפורט, כי שינוי נסיבות יכול שיביא לשינוי ההחלטה וכך היה בענייננו. פסק-הדין גופו והדין הכללי מאפשרים שינוי ההחלטה במקרה של שינוי נסיבות, גם כשזו עוגנה בפסק-דין. ממילא אין בהחלטה החדשה משום בזיון בית המשפט.

8. הבקשה נדחית.