בג"ץ 5336-03 בג"ץ 5336-03

1.עתירה זו, שהוגשה בראשיתה לפני כעשרים שנה, כוונה כלפי אמת המידה שנקבעה על ידי השירות למען הילד, שלפיה ילד שלא נולד כיהודי ועתיד להימסר להורים מאמצים יהודים, יצטרך לעבור לשם כך הליך גיור אורתודוקסי בלבד, ולכן יוכל להימסר רק להורים מאמצים שמקיימים אורח חיים דתי אורתודוקסי. בעתירה זו ניתן צו על תנאי כמבוקש עוד ביום 3.12.2003.

2.הדיון כולו התעורר ברקעו של סעיף 5 של חוק אימוץ ילדים, התשמ"א-1981 המחייב הלימה בין דתם של ההורים המאמצים לבין דתו של הילד המועמד לאימוץ. ככלל, נעשה מאמץ מירבי למסור ילד להורים מאמצים שהם בני דתו המקורית. כאשר הדבר אינו מסתייע וטובת הילד מחייבת איתור של הורים מאמצים גם בקבוצות אוכלוסייה אחרות, הדבר עשוי להצדיק נקיטת הליך הנוגע לשינוי דת באישור בית משפט לפי סעיף 13א(ג) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962. במהלך השנים שחלפו מאז הגשת העתירה הועלו הצעות שונות למתן מענה לקשיים שהועלו בה, אך הדבר לא הסתייע.

3.המשך הטיפול בעתירה עוכב למשך שנים רבות מאחר שבאותה עת היו תלויות ועומדות בבית משפט זה עתירות שנסבו על תוקפם של גיורים שלא נעשים במערכת הממלכתית, לרבות גיורים קונסרבטיביים ורפורמיים. אותן עתירות נסבו על נושאי מרשם ושבות אבל ההנחה היתה כי הכרעה בהן עשויה להיות רלוונטית גם לעניננו. בעקבות ההכרעה באותן עתירות (בג"ץ 11013/05 דהן נ' משרד הפנים (1.3.2021); בג"ץ 2597/99 רודירגז-טושביים נ' שר הפנים, פ"ד נט(6) 721 (2005)) הוגשה בקשה למתן פסק דין ביום 17.3.2021. ביום 14.3.2023 לאחר שהוגשו תגובות נוספות מטעם הצדדים קיימנו דיון בהתנגדות לצו על תנאי ובכלל זה שמענו עדכונים לגבי שינויים משמעותיים שחלו במהלך השנים בתחום אימוץ הילדים ובפרט בדבר הירידה המשמעותית במספר הילדים המועמדים לאימוץ (עשרות בודדות בשנת 2022). בהקשרנו ציינה המדינה כי הדבר בא לידי ביטוי גם במספר הילדים המאומצים שנזקקו לגיור וכי מדובר במקרים בודדים לכל היותר.

4.בהקשר זה הדגישה המדינה כי העיקרון המוביל המנחה אותה במסירת ילד לאימוץ הוא תמיד עקרון העל של "טובת הילד" שמחייב בחינה של מכלול נסיבותיו של כל מקרה. המדינה הוסיפה כי ההעדפה לגיור אורתודוקסי נגזרת אף היא מיישומו של עקרון טובת הילד, על רקע חשש שילד מאומץ אשר עבר גיור אחר, עלול להתקל בקושי להינשא כיהודי במדינת ישראל בבגרותו.

5.לא ראינו עין בעין עם המדינה באשר לקביעת כלל גורף שמתייחס לטובת הילד בהקשר זה. אנו סבורים שטובת הילד אמורה להיבחן בכל מקרה בהתאם לנסיבותיו של הילד העומד לאימוץ ושל מי שנשקלים כמועמדים לאמץ אותו.

6.בסיום הדיון, מתוך גישה מעשית המשקפת את הנסיבות העדכניות, ניתנה החלטתנו שזו לשונה:

"הואיל והנימוק המרכזי של המדינה מבוסס על עקרון 'טובת הילד', ונוכח מיעוט המקרים העומדים על הפרק לטענתה, תודיע המדינה אם היא מוכנה כי חלף המדיניות הכללית נושא העתירה ייבחן כל מקרה לגופו, בהתאם למכלול השיקולים הרלוונטיים לטובתו של הקטין הקונקרטי המועמד לאימוץ".

7.ביום 24.4.2023 הודיעה המדינה כי המתווה האמור מקובל עליה וחלף המדיניות הכללית נושא העתירה ייבחן כל מקרה לגופו, בהתאם למכלול השיקולים הרלוונטיים לטובתו של הקטין המועמד לאימוץ.

8.אנו מברכים על הודעה זו של המדינה. נחזור ונציין את המובן מאליו – בתחום של אימוץ ילדים, כמו בהקשר של טיפול בענייניהם של קטינים בכלל, עקרון העל ו"כוכב הצפון" הוא עקרון טובת הילד. טובת הילד היא לעולם טובתו של הילד הקונקרטי על מכלול נסיבותיו, עברו, מאפייניו וקשייו. בתחום זה נדרש המענה האופטימלי לילד שהנסיבות של ראשית חייו לא היו אופטימליות ונדרש עבורו התיקון המיטבי.

9.אכן, קיימים מקרים רבים שבהם רשויות המדינה נדרשות לאמץ הנחיות מינהליות כלליות. אולם גם במקרים אלה ההנחיות אינן קובעות חובה נוקשה וניתן, ולעתים אף נדרש, לסטות ממנה מטעם ענייני. הדברים יפים בעניננו על דרך של קל וחומר. הן בשל כך שמדובר בהחלטה שעליה חולש עקרון טובת הילד שיישומו הוא קונקרטי בכל מקרה ומקרה, הן בהתחשב בכך שקשה לקבוע כלל ביחס למקרים בודדים ולעתים אף מקרה בודד בשנה כפי שהסתמן ביחס לחלק מהשנים.

סוף דבר: נוכח עמדת המדינה, שאנו נותנים לה תוקף של פסק דין, המשך הדיון בעתירה מתייתר ובכך מסתיים ההליך שלפנינו.

בהתחשב בפרק הזמן הארוך שבו העתירה הייתה תלויה ועומדת מחד גיסא, ועמדת המדינה בשלב הנוכחי מאידך גיסא, המשיב יישא בהוצאות העותר בשיעור מופחת בסך 12,000 ש"ח.