בג"ץ 5357/99 אריה נדיב נ. סלון מרכזי למכונות כביסה וטלויזיה בבית אל על בע

הסנקציה החמורה ביותר הננקטת עקב אי התייצבות לדיון היא דחיית התביעה. בדרך כלל שוקל בית המשפט אם ניתן להשתמש בסנקציות חמורות פחות כגון: מחיקת התובענה או דחיית מועד הדיון עם או בלי צו להוצאות (ראו: תקנה 157(3) ותקנה 152 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-).

בדונו בבקשה לביטול פסק דין לדחיית התביעה, שניתן מחמת היעדר התייצבות, על בית המשפט לבחון מהם הטעמים בעטיים לא התייצב התובע לדיון ומהם סיכוייה של התביעה במידה ויחליט בית המשפט על ביטול פסק הדין והתובע יורשה להמשיך בתביעתו. בחינת סיכויי התביעה היא העיקר ואילו לסיבה לאי ההתייצבות נודעת חשיבות פחותה. לא על נקלה ידחה בית המשפט בקשה לבטל פסק דין שניתן מחמת אי התייצבות, וזאת גם כאשר התנהגות בעל הדין לוקה ברשלנות מסוימת או מגלה זלזול. במצב דברים בו אי ההתייצבות אינו נובע מזלזול זדוני או רשלנות רבתי ויחד עם זאת יש למבקש סיכויי הצלחה סבירים לגופו של עניין, יעדיף בית המשפט לקדם את התכלית של עשיית משפט צדק על פני שמירה בלתי מתפשרת על כללי הפרוצדורה (ראו: י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, תשנ"ה, ש' לוין, עורך), בעמ' 739-738 וכן ע"א 32/83 אפל נ' קפח פ"ד לז(3) 431, 439-438).

מהחלטת בית המשפט בענייננו לא עולה כי השיקולים האמורים נשקלו ואם נשקלו לא מוצא הדבר ביטוי בהחלטה.

לפיכך, ניתנת בזה רשות ערעור על ההחלטה, והיא נדונה כערעור. הערעור מתקבל והתיק מוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שישקול את השיקולים הרלבנטיים ויתן החלטה חדשה.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.