בג"ץ 5406/10 סנאא עמארה נ. משרד הפנים

השופט א' גרוניס:

1.

עניינה של העתירה בבקשת העותרים 6-2 כי יינתנו להם תעודות זהות, ולחלופין רישיון לישיבת קבע או היתרי כניסה לישראל.

2.

העותרת 1 (להלן – העותרת ) הינה אזרחית ישראל. העותר 2 הוא בעלה של העותרת. העותרים 6-3 הם ילדיהם של בני הזוג. שלושה מהילדים נולדו בישראל (העותרים 4-3 ו-6). בעתירה נטען, כי העותר 2 שוהה בישראל כדין על-פי "אישור איחוד משפחות", וכי לעותרים 6-3 אין מעמד בישראל. עוד נטען בעתירה, כי המשיב מסרב להנפיק לעותרים 6-2 תעודות זהות. זאת, אף שמרכז חייהם הוא בישראל. כמו-כן מסופר בעתירה, כי עניינם של העותרים נדון בעבר בפני בית משפט זה בבג"ץ 7247/03. באותה עתירה נתבקש כי יוסדר מעמדם בישראל של העותרים 6-3. ההחלטה היחידה מאותה עתירה שצורפה לעתירה שבפנינו ניתנה ביום 3.4.2005 על-ידי

השופטת ד' ביניש . בהחלטה נדרשו העותרים להודיע מדוע לא תימחק העתירה. ההחלטה ניתנה בעקבות הודעה שהגישה המדינה ביום 28.3.2005, בה צויין כי הוחלט להעניק לעותרים 6-3 היתרי כניסה לישראל למשך תקופה של שישה חודשים, אשר לאחריה תיערך בחינה נוספת בעניינם. בעתירה דנא טוענים העותרים, כי "רוח ההחלטה" בבג"ץ 7247/03 חייבה את המשיב להעניק להם אזרחות ישראלית. זאת, משום שההחלטה הנזכרת ניתנה לגישתם "לקראת הכרה במעמדם". יוער, כי מתברר שהעתירה בבג"ץ 7247/03 נמחקה ביום 7.3.2006, בשל חוסר מעש מצידם של העותרים.

3.

המשיב התבקש להגיב לעתירה. בתגובתו המקדמית מיום 17.5.2011, מדגיש המשיב כי העתירה חסרה פרטים עובדתיים שונים. ואכן, עיון בתגובה המקדמית מלמד כי בעתירה אין זכר לנתונים רבים. נציין חלק מן הנתונים שעולים מן התגובה,

כדלקמן: בשנת 1986 ויתרה העותרת על אזרחותה הישראלית; בשנת 1999 הגישה העותרת עתירה לבית משפט זה (בג"ץ 8508/99) בדרישה כי תושב לה אזרחותה; בשנת 2000 הסכים המשיב להשיב לעותרת את אזרחותה וניתנה לה תעודת זהות; העתירה בבג"ץ 8508/05 נמחקה ביום 17.5.2000. בשנת 2003 קבע המשיב כי העותרת אינה זכאית להחזיק בתעודת זהות; בהמשך, ובעקבות הגשת העתירה בבג"ץ 7247/03, הושבה לעותרת אזרחותה; בנוסף הוחלט, לפנים משורת הדין, להעניק לעותרים 6-3 מעמד בישראל, כפי שצויין בהחלטתה הנזכרת של השופטת ד' ביניש . נתונים נוספים שנזכרו בתגובת המשיב לעתירה הם אלה:

ביום 8.6.2006 נתבקשו העותרים 6-3 לפנות למת"ק באיזור מגוריהם לשם קבלת היתר כניסה לישראל; העותרים 6-3 לא פעלו כאמור ולא השלימו את הליך הנפקת ההיתרים; בשנת 2005 הוגשה על-ידי העותרים 2-1 עתירה שלישית לבית משפט זה (בג"ץ 6968/05), בה ביקשו להסדיר את מעמדו של העותר 2 בישראל; ביום 24.6.2007 נמחקה העתירה השלישית בעקבות מתן היתרי שהייה לעותר 2; ביום 28.2.2007 פנו העותרים למשיב בבקשה להנפקת תעודת זהות לעותרים 6-3. ההתפתחות העובדתית האחרונה בעניינם של העותרים אירעה לפני קרוב לשלוש שנים, ביום 14.8.2008. במועד זה הודיע המשיב לעותרים כי החליט להעניק לעותרים 4-3 ו-6 היתרי שהייה בישראל (היתרי מת"ק) ולעותר 5 רישיון ישיבה מסוג א/5. עוד נמסר לעותרים כי הם רשאים לפנות לוועדה המקצועית הפועלת לפי סעיף 3א1 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003. מתגובתו המקדמית של המשיב לעתירה עולה, כי העותרים לא פעלו לצורך קבלת ההיתרים, ולמעשה לא פנו כלל אל המשיב עד הגשת העתירה הנוכחית.

4.

העתירה דנא לוקה בפגמים שונים המצדיקים את דחייתה על הסף. ראשית, העותרים לא כללו בעתירה מכלול שלם של נתונים רלוונטיים. להשתלשלות העניינים המסועפת שנסקרה לעיל אין זכר בעתירה. התנהלות זו של העותרים אינה ראויה. ברי, כי על המבקש סעד מבית משפט זה מוטלת החובה להציג תמונה עובדתית מלאה. אחד הטעמים העומדים ביסודו של הכלל הינו הרצון למנוע הכבדה לא נחוצה על מי שנדרש להגיב לעתירה. נראה, כי בענייננו נדרש המשיב להשקיע משאבים לא מבוטלים בהכנת תגובה מפורטת, בשל האופן הלקוי והחלקי בו נוסחה העתירה. בנוסף, אך ברור הוא כי עתירה שאינה כוללת את מלוא הפרטים הרלוונטיים, עשויה להוביל לבזבוז מיותר של זמן שיפוטי יקר. כך אירע במקרה דנא. פגם זה מגיע כדי חוסר ניקיון כפיים ומצדיק את דחייתה של העתירה על הסף (ראו למשל, בג"ץ 7210/10 אגבאריה נ' מתאם פעולות הממשלה בשטחים , פיסקה 4 (טרם פורסם, 10.11.2010)). מכל מקום, דין העתירה להידחות על הסף אף מחמת אי מיצוי הליכים. כפי שצויין, כבר בשנת 2008 מסר המשיב לעותרים כי הוחלט להעניק לעותרים 6-3 מעמד בישראל. העותרים לא פנו אל המשיב לצורך הסדרת המעמד, וממילא לא הגישו בקשה חדשה ועדכנית בנושא. ככל שהעותרים מבקשים לתקוף את החלטת המשיב מיום 14.8.2008, ונראה כי לא כך הוא הדבר (ולוּ מן הטעם שאין בעתירה כל התייחסות להחלטה זו), ברי כי מדובר בהחלטה שאינה אקטואלית עוד. על העותרים לפנות אל הגורמים המתאימים בבקשה לקבלת מעמד בישראל. לאחר מיצוי ההליכים בנושא זה יוכלו העותרים, אם יהיה בכך צורך, להלין על ההחלטה שתתקבל בעניינם בפני הערכאה המוסמכת.

5.

העתירה נדחית על הסף. העותרים יישאו בשכר טרחת עורך-דין בסך 4,000 ש"ח. אנו מניחים שהמשיב לא ינקוט צעדים להרחקתם של העותרים 6-2 מן הארץ אם יפנו אליו על מנת להסדיר את מעמדם תוך 60 ימים מהיום.