בג"ץ 5434/06 נעים חסן אבו ריאש נ. שר הפנים

השופטת א' חיות:

העתירה שבפנינו עניינה בבקשת העותרים כי תוענק לעותרת 2 תושבות ואזרחות ישראלית בהליך של איחוד משפחות וכי יינתן צו ביניים המורה למשיב שלא להרחיקה מן הארץ עד למתן הכרעה בעתירה.

1.העותר 1 הוא אזרח ישראל והעותרת 2, ילידת שנת 1984, היא תושבת האזור. ביום 27.1.2003 נישאו העותרים ועל פי האמור בעתירה נולדו להם שישה ילדים. במאמר מוסגר יצוין כי נוכח תאריכי הלידה של הילדים, נוכח תאריך הנישואין ונוכח גילה של העותרת 2, טענת העותרים כי נולדו להם שישה ילדים לוקה על פניה באי דיוק, אם לנקוט לשון המעטה, אך אין צורך להתעכב עליה משום שאין לה כל השפעה על ההכרעה בעתירה. מאז נישואיהם מתגוררים העותרים בשטחי מדינת ישראל ועל פי האמור בעתירה, הוגשה על ידם לפני כשלוש שנים בקשה לאיחוד משפחות עבור העותרת 2, שנדחתה. בהחלטתי מיום 28.6.2006 התבקשו העותרים לצרף העתק הבקשה שהגישו וההחלטה שניתנה בעניינם ובעקבות כך הוגש על ידם עותק של החלטת משרד הפנים מיום 17.3.2004, הדוחה את בקשתם לאיחוד משפחות בהסתמך על הוראות חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 (להלן: חוק האזרחות ). על החלטה זו מלינים העותרים בפנינו, ולטענתם מגבלת הגיל הקבועה בסעיף 3 לחוק פוגעת בשוויון.

2.דין העתירה להידחות על הסף. העתירה הוגשה לאחר שחלפו כשנתיים ויותר מאז שנדחתה בקשת העותרים לאיחוד משפחות. שיהוי זה אין לו כל הסבר מניח את הדעת והוא עצמו מצדיק את דחיית העתירה על הסף. יתרה מכך, סעיף 2 לחוק האזרחות קובע כי בתקופת תוקפו של החוק לא יעניק שר הפנים לתושב האזור אזרחות ולא ייתן לו רישיון לישיבה בישראל, למעט באותם המקרים החריגים המנויים בחוק. המקרה נשוא העתירה אינו נמנה עם איזה מחריגים אלה. אשר לטענה בדבר הפגיעה בשוויון הנוצרת על פי החוק. טענה זו וכן טענות נוספות שהועלו לעניין חוקתיות חוק האזרחות נדונו והוכרעו לאחרונה בבג"ץ 7052/03 עדאלה המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' שר הפנים (טרם פורסם), ונוכח פסק דין זה אין עוד מקום לטענה בדבר הפגיעה בשוויון המועלית בעתירה דכאן.

מטעמים אלה כולם אין מקום להתערב בהחלטת המשיב בעניינם של העותרים ודין העתירה להידחות על הסף (ראו: בג"ץ 2341/06 בורהאן נ' משרד הפנים (טרם פורסם); בג"ץ 2598/06 נעים נ' שר הפנים (טרם פורסם)). העותרים יוכלו לשוב ולפנות אל המשיב באם יחול שינוי כלשהו אשר יביא את עניינם אל גדר אחד החריגים המנויים בחוק, או אם יחול שינוי כלשהו בדין שיאפשר את בקשתם.

העתירה נדחית.