פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בג"ץ
5481/07 - ו'
בפני:
כבוד הרשם יגאל מרזל
העותרים:
1. פיודור ריאשנצב
2. נדז'דה ריאשנצב
3. נינה נאופוקוייב
4. אנסטסיה ריאשנצב
נ ג ד
המשיבים:
1. ממשלת ישראל
2. הוועדה המיוחדת למתן מעמד לילדי עובדים זרים
וקרוביה
3. משרד הפנים
בקשה לפסיקת הוצאות
החלטה
1.
לפני בקשה מטעם העותרים לפסיקת הוצאות. עניינו של ההליך בבקשת העותרים ליתן להם מעמד בישראל. העותרים טענו כי בקשתם לקבל מעמד על בסיס החלטות ממשלה חדשות שנתקבלו לעניין מעמד ילדי שוהים בלתי חוקיים ובני משפחותיהם נדחתה מבלי שנדונה לגופה, בנימוק של היעדר מידע מספיק לשם זיהויים. מכאן העתירה דנן, אשר הוגשה ביום 21.6.07. בתגובתם המקדמית לעתירה ציינו המשיבים כי עניינם של העותרים חזר לטיפולה של המשיבה 2, וכי בקשתם נדחתה ביום 10.9.07. ערר שהגישו העותרים על החלטת המשיבה ביום 23.9.07 טרם הוכרע, וממילא קיים לעותרים סעד חלופי בבית המשפט לעניינים מנהליים. משכך, התייתרה העתירה ונמחקה בהסכמת הצדדים בהחלטתי מיום 20.2.08. למרות מחיקת העתירה, עמדו העותרים על הוצאותיהם.
2.
העותרים טוענים כי רק לאחר הגשת העתירה דנן ובעקבותיה, החליטו המשיבים לבטל את ההחלטה שניתנה בבקשתם ולחזור ולדון בה, מבלי שנימקו את השינוי שחל בעמדתם. על יסוד פרשנותם לחקיקה ולפסיקה שבנדון טוענים העותרים כי בית המשפט לעניינים מנהליים אינו מוסמך לדון בעניינם, ולפיכך נאלצו לפנות לבית משפט זה. המשיבים מתנגדים לבקשה. בתגובתם הם שבים וטוענים כי לאור החקיקה והפסיקה עמד לעותרים סעד חלופי של הגשת העתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים, ומשכך, אין יסוד לבקשתם לפסיקת הוצאות אלא שיש לפסוק הוצאות לטובת המשיבים בגין בקשה זו.
3.
לאחר עיון בחומר שלפני ובטענות בעלי הדין נחה דעתי כי דין הבקשה לפסיקת הוצאות בהליך זה, להדחות. הכללים לעניין חיוב בעל דין בהוצאות נקבעו בפסיקה (ראו: בג"צ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח(4) 217, (1993)). על פי כללים אלו יש לבחון האם היה צידוק בהגשת העתירה, האם לא הזדרז העותר בפניה לבית המשפט ומיצה הליכים, האם היה שיהוי בהגשת העתירה, והאם עצם הגשת העתירה הובילה לקבלת הסעד. בנסיבות המקרה דנן שוכנעתי, כי לא נמצא צידוק בהגשת העתירה לבית משפט זה נוכח קיומו של סעד חלופי, בבית המשפט לעניינים מנהליים סעיף 5(1) לחוק בתי משפט מינהליים, התש"ס-2000, קובע את סמכותו של בית המשפט לדון בעתירות על החלטות מינהליות המנויות בתוספת הראשונה לחוק. פרט 12 לתוספת, קובע כי לבית המשפט לעניינים מינהליים תהיה סמכות לדון בהחלטות הרשות הנוגעות למינהל אוכלוסין ועובדים זרים "בעניני אשרות כניסה ורישיונות ישיבה ועבודה, לרבות עניני הרחקה, משמורת ושחרור בערובה, לפי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, וכן בהחלטה של רשות לפי חוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), התשנ"א-1991, למעט החלטת ממשלה בענין עובדים זרים והחלטה לפי פרק ה' בחוק האמור". בעתירתם בקשו העותרים כי בקשתם לקבלת מעמד בישראל תיבחן לגופה לאור החלטות הממשלה. מכאן, שאינם תוקפים את החלטות הממשלה עצמן, אלא טוענים הם שההחלטה לא מיושמת כראוי בעניינם. עתירה כזו ניתן להביא בפני בית המשפט לעניינים מינהליים (ראו: בג"צ 7717/07
מנוקיאן נ' ממשלת ישראל (לא פורסם, 30.9.07)). ממילא היה בידם סעד חלופי ואין עילה לפסיקת הוצאות לזכותם. עצם העובדה כי נתקבל חלק מן הסעד, בדמות דיון מוקדם בעניינם, אין בו בנסיבות אלו בכדי לגבש זכות להוצאות. יחד עם זאת, אציין כי לא ניתן לפני נימוקי לשינוי בעמדת המשיבים ולדיון המחודש בנדון, ומטעם זה לא מצאתי מקום בנסיבות מקרה זה לחיוב העותרים בהוצאות.
5.
הבקשות לחייב בהוצאות נדחית אפוא.
ניתנה היום, ג' בניסן תשס"ח
(8.4.2008).
יגאל מרזל, שופט
ר ש ם