בג"ץ 5493/10 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ. מינהל מקרקעי ישראל

השופטת א' חיות:

1.

זוהי עתירה למתן צו על תנאי אשר הוגשה ביום 20.7.2010 על-ידי התנועה למען איכות השלטון בישראל והקליניקה המשפטית לקידום איכות השלטון באוניברסיטה העברית (להלן: העותרות ), ובה התבקש בית משפט זה להורות למשיבים 2-1, מינהל מקרקעי ישראל ושר הבינוי והשיכון (להלן: המשיבים 2-1 ), לבוא וליתן טעם מדוע לא יסדירו בהליך של מכרז או בכל הליך חוקי וסביר אחר, את השימוש באתר החרמון אשר במסגרתו תוכרע זהות המפעיל של אתר החרמון וכן יוכרעו תנאי הפעלתו של האתר. כמו-כן התבקשו המשיבים 2-1 ליתן טעם מדוע לא יחתמו על הסכם אשר בו יקבע מהם התגמולים אשר ישולמו לקופת המדינה על-ידי הגוף המפעיל את אתר החרמון בעבור זכויות השימוש במשאב יקר ערך זה. לבסוף, התבקשו המשיבים 2-1 לבוא וליתן טעם מדוע לא יגבו תשלום מן המשיבים 4-3, מושב נווה אטיב וחברת "הר חרמון שירותי ספורט ונופש באזור הר החרמון בע"מ" (להלן: המשיב 3 וביחד – המשיבים 4-3 ), המחזיקים בזכויות השימוש והניהול באתר החרמון החל משנות ה-80', מבלי ששילמו כל תשלום הולם למדינה, לשיטת העותרות, בעבור זכויות אלה.

2.

מאז הגשת העתירה ועד היום פעלו המשיבים 2-1 במטרה להגיע להתקשרות בהסכם חכירה אשר בו יעוגנו חובותיהם של המשיבים 4-3 באשר לשימוש באתר החרמון. כך הודיעו המשיבים בדיון שהתקיים בעתירה ביום 25.7.2012 וכך חזרו וציינו בכתובים בבקשות אורכה ועדכון שהוגשו על-ידם מאז אותו הדיון. אף שמהלכים אלה נמשכו תקופה ארוכה יחסית, הם הושלמו לבסוף ביום 31.12.2014 עם חתימתו של חוזה חכירה לאתר החרמון (להלן: חוזה החכירה ) שנקשר בין המשיבים 2-1 למשיב 3. החוזה מתייחס לתקופת חכירה שתחילתה ביום 1.10.1996 וסיומה ביום 30.9.2045, והוא כולל, בין היתר, הוראות הנוגעות לתשלום דמי חכירה וכן תשלום תמלוגים למדינה. עוד כולל חוזה החכירה התחייבות מצד המשיב 3 לאפשר כניסה חופשית לאתר החרמון בימים שאינם ימי שלג וכן התחייבות לשמור על רמה נאותה של שירותים באתר. משנחתם החוזה, טענו המשיבים 2-1 כי לשיטתם העתירה מיצתה את עצמה ומשכך דינה להימחק. העותרות לעומת זאת סבורות כי אין מקום למחיקת העתירה שכן אחד הסעדים שנתבקשו בה לא נענה והוא נוגע לסוגיית התשלום בגין שנים עברו ומאז שנות ה-80' בהן הפעילו המשיבים 4-3 את אתר החרמון, לטענת העותרות, ללא תגמול הולם לקופת המדינה. העותרות מוסיפות ומציינות עוד כי הן שומרות על זכותן לטעון בעתיד כנגד סבירות החוזה ותקינותו.

3.

בניגוד לעמדת העותרות, דומני כי הסעד העיקרי שהתבקש בעתירה הושג עם חתימת חוזה החכירה לאתר החרמון וכי יש צדק בטענת המשיבים כי בשלב זה העתירה מיצתה את עצמה ודינה להימחק (השוו: בג"צ 7071/11 כהן נ' הפרקליט הצבאי הראשי , פס' 9 (21.11.2012); בג"צ 490/10 מועצה מקומית ראמה נ' מקורות , פס' 13 (6.3.2011)). למען הסר ספק יובהר כי לעותרות שמורות כל טענותיהן באשר לתוכנו של חוזה החכירה ואין במחיקת העתירה משום הבעה דעה לעניין זה.

העתירה נמחקת, אפוא. המשיבים 2-1, יחד, יישאו בהוצאות העותרות בסך של 10,000 ש"ח וסכום הוצאות זהה ישולם לעותרות גם על-ידי המשיבים 3 ו- 4, יחד. זאת בהינתן תרומתה של העתירה לחתימת חוזה החכירה לאתר החרמון.