פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בג"ץ
5504/03
בפני:
כבוד הרשם עודד שחם
העותרים:
1. חאלד
עבדאללה סלים כחלות
2. המוקד להגנת הפרט מיסודה של ד"ר לוטה זלצברגר
נ ג ד
המשיבים:
1. מפקד כוחות
צה"ל בגדה המערבית
2. מפקד כוחות צה"ל ברצועת עזה
בקשה לפסיקת הוצאות
החלטה
בפניי בקשה לחייב את המשיבים בהוצאות בעקבות מחיקת העתירה.
עניינה של העתירה בבקשת העותרים כי יינתן לעותר 1 לעבור לאזור יהודה ושומרון שם הוא מתגורר משנת 1991. מעברו של העותר לאזור יהודה ושומרון לא אושר על ידי הרשויות, בטרם הגשת העתירה. לאחר הגשת העתירה, אושר המעבר, תוך שצויין שהדבר נעשה לפנים משורת הדין ולאחר שנשקלו נסיבותיו האישיות של העותר.
בבג"צ 842/93 אל נסראסרה נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מח(4), 217 נקבעו אמות המידה לפסיקת הוצאות בעקבות מחיקת עתירה על ידי מגישה. לאור המבחנים שנקבעו בפסק דין זה העותר זכאי לפסיקת הוצאות אם העתירה עונה על התנאים הבאים:
"1. האם היה צידוק בהגשת העתירה.
2.האם לא הזדרז העותר ופנה לבית המשפט הגבוה לצדק טרם שמיצה את כל האפשרויות הפתוחות בפניו ופעל כראוי אצל הרשויות המוסמכות.
3.האם לא היה שיהוי בהגשת העתירה.
4.האם עצם הגשת העתירה היא שהניעה את המשיב לחזור בו מההחלטה הקודמת שלו ולהעניק לעותר את הסעד המבוקש בעתירה עוד לפני שזו התבררה בפני בית המשפט."
נראה לי, כי על פי אמות מידה אלה יש מקום לחייב את המשיבים בהוצאות בהליך זה.
ראשית, מתברר כי העותר שב ופנה לרשויות פעמים אחדות בטרם הגשת העתירה, אך לא קיבל כל מענה לפנייתו, ואף לא הופנה להליך אחר. יצויין, כי למחדל זה לא ניתן הסבר בעתירה שבפניי, ומבחינה זו הגשת העתירה היתה מוצדקת. שנית, מנסיבות העניין עולה כי הגשת העתירה גרמה למשיבים לשקול את פנייתו של העותר לגופה, ואף תרמה לקבלת בקשתו, בסופו של דבר. גם אם נשקלו, לעניין זה, טעמים הומניטריים, אין בכך כדי להצביע על אי צידקתה של העתירה, שכן הטעמים ההומניטריים הינם חלק מן הדין, וקיימת חובה להביאם בחשבון.
מן החומר שבפניי עולה, כי הרקע לאי ההיענות לבקשת העותר היה נעוץ בכך שמקום המגורים הרשום שלו, אשר היה ידוע למשיבים, היה באזח"ע, ועל רקע זה לא ניתן לו לעבור לאיו"ש, כפי שביקש. עם זאת, אין בעובדה זו, כשלעצמה, לפטור את המשיבים מאחריות לכך שבמשך תקופה ארוכה, פניותיו של העותר אליהם לא זכו למענה ענייני, עובדה אשר גם לא ניתן לה הסבר.
בהתחשב במכלול הנסיבות והשיקולים דלעיל, נראה לי כי מן הראוי לחייב את המשיבים בהוצאות העותר בהליך זה בסך של 5,000 ש"ח. לסכום זה יש לצרף מע"מ כדין, והוא ישא הפרשי רבית והצמדה מיום החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל.
ניתנה היום, ה' בתמוז תשס"ד (24.6.04).
עודד
שחם
ר
ש ם