פרטי ההליך
בג"ץ
5511/98
בפני:
כבוד המשנה לנשיא
ש'ליון
כבוד
השופט י' זמיר
כבוד
השופט י'
אנגלרד
העותר
:
היועץ המשפטי לממשלה
נגד
המשיבים
:
1. ועדת השחרורים
2.
ישראל
לדרמן
עתירה
למתן צו על תנאי וצו ביניים
פסק דין
1.
בעלי הדין הסכימו לראות את העתירה כאילו
ניתן עליה צו על תנאי.
2.
אנו סבורים ששומה היה על ועדת השחרורים לשקול את
כל
הנסיבות שיש בהן להשפיע על ההחלטה אם לשחרר את המשיב שחרור מוקדם. לפניו זה הדין
עם המדינה .... של חוות דעת מטעם גורמי
הבטחון
אודות
מסוכנותו
של המשיב, אין בה - כשהיא לעצמה - כדי להכריע את
הכף.
השיקולים
ששומה היה על ועדת השחרורים לשקול הם שיקולים
ציבורים
ושיקולים
אינדיבידואיליים
. היה על הועדה לשקול את טיבן
של ההרשעות הקודמות שנרשמו לחובת המערער, ותינן: גרימת מותו של אדם שבעטייה נדון
(... הערעור) לעשר שנות מאסר (ושוחרר מריצוי העונש רק לאחר 3 שנים), ואת תוכן
הרשות כאחרת בסבירה בעלת גוון אידיאולוגי. היה עליה להתייחס גם
לתכנם
של הכרוזים שנתפסו ברשותו של המשיב במעוררים אין שאלת
החרטה וגם לעובדה שהמשיב עצמו (להבדיל מפרקליטו) לא הביע חרטה לפני הוועדה. הועדה
גם לא נתנה דעתה לדו"ח הסוציאלי שהוגש בשניה.
מנגד
מוטל על הועדה להביא בחשבון את נסיבותיו האישיות של המשיב, ורק לאחר שיקול
כל
הנסיבות
להגיע לכלל מסקנה שהמשיב ראוי
לתינתן
לו הזדמנות נוספת.
המדינה
הניחה,
איפוא
, את דעתנו שראוי הוא שועדת השחרורים תשקול
את העניין מחדש.
הצו
על תנאי נעשה,
איפוא
, מוחלט במובן זה שהחלטת ועדת
השחרורים מתקבלת והדיון מוחזר אליה להשלמת הטיעון (השלמת הראיות) ולמת החלטה
חדשה מנומקת בהנמקה מלאה.
אין צו להוצאות.
ניתן
היום, כ"ט באלול תשנ"ח (20.9.98)
ש
ו פ ט
ש
ו פ ט
ש ו פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
98055110.
Q04