בג"ץ 5534/00 שלום נחמני נ. מדינת ישראל

1.לפני בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, אשר דחה את ערעורו של המבקש על חומרת העונש שהוטל עליו בבית משפט השלום ברמלה. הבקשה מתייחסת לחומרת העונש שהוטל על המבקש בלבד. לאחר שהענין הושאר לשיקול דעתי אני מאריך את המועד להגשת הבקשה, שהוגשה באיחור.

2.המבקש הורשע בבית משפט השלום בעבירות על חוק הרשות השניה לטלויזיה ולרדיו, התש"ן1990- ועל פקודת הטלגרף האלחוטי [נוסח חדש], תשל"ב1972-, שעניינן קיום שידורים בתחנות שידור ללא זיכיון, קיום תחנת טלגרף אלחוטי ומכשיר טלגרף אלחוטי בהעדר רשיון, וכן שימוש בתדר רדיו שלא בהתאם להועדת התדרים ולהקצאתם. בגין מעשים אלו נדון המבקש לשמונה חודשי מאסר בפועל, שני מאסרים על תנאי וקנס כספי בסך 200,000 ש"ח. בית משפט השלום תיאר בגזר דינו את המבקש בדברים הבאים:

"... מדובר באדם שחרף נסיונות להציג עצמו כאדם פשוט ביותר, הרי שהמדובר באדם מתוחכם. מן הראיות שבפני עולה כי ביצע את שביצע מתוך מטרה לעשות כספים קלים, התובעת הצביעה, ובצדק, על אורח חיים שיש בו כדי ללמד על שפע של כסף ולא כפי שנטען על ידי הנאשם כיום, ללא כל תימוכין... המעשים [של המבקש - ש.ל.] נעשו, כאמור, בתחכום ומתוך מטרה ברורה שלא להיתפס בכף".

בית משפט השלום ציין כי הוא מביא בחשבון את הנסיבות המקלות עליהן עמד סניגורו של המבקש, ובמיוחד את העובדה שהמבקש עמד בפני סיכון של הרשעה בעבירות בהיקף ניכר פי כמה מזה שבסופו של דבר הורשע בהן. עוד ציין בית המשפט כי אין הוא ממצה עם המבקש את הדין.

3.ערעורו של המבקש לבית המשפט המחוזי על חומרת העונש שהוטל עליו נדחה, תוך שבית המשפט ציין כי המבקש היה הרוח החיה בתחנת הרדיו הפירטית אותה הפעיל ואשר היתה בבעלותו, תחנה אשר פעלה כשנתיים ללא רשיון כדין ואשר במהלך הפעלתה הושמעו בה פרסומות לעסקים תמורת תשלום, שבין היתר זכה בו המבקש. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי חלק מן העדים הרבים להם נזקקה התביעה העידו "מתוך חשש גלוי וברור... כמי שכפאם השד.... (תוך ש)עשו... ניסיונות של ממש כדי להרחיק את האצבע המאשימה מכיוונו של נחמני [המבקש - ש.ל.]". להדגמת תחכומו הרב של המבקש ציין בית המשפט את הדמות הדמיונית שהמציא, בשם "משה", לה ייחס המבקש את הפעלת התחנה יחד עם אחד בשם זגורי. בית המשפט הוסיף וציין את הרשעותיו הקודמות של המבקש, ביניהן הרשעה בגין הפעלתה של תחנת שידור בכבלים ללא זיכיון, שעליה נדון למאסר מותנה בלבד ולקנס בסך 1000 ש"ח - עונש שככל הנראה לא היה בו כדי להרתיע את המבקש מלהפעיל זמן קצר אחר כך תחנת רדיו פירטית. בית המשפט המחוזי, בדחותו את הערעור, סיים את פסק דינו במילים הבאות:

"אין ספק שהגיעה העת להטלת עונשים משמעותיים ומכאיבים בגין העבירות הללו, ועונשים אלה ראוי להם שיהיו על דרך של מאסר בפועל ממש ולא בעבודות שירות וכך הוא העונש הראוי גם בנסיבות המקרה דנן, גם לאחר שקילת הנסיבות האישיות. מאחר ומדובר בעבירות כלכליות הנושאות עימן רווחים קלים וניכרים, מוצדק אף לגזור על מבצעיהן קנסות כספיים נכבדים".

4.לטענת המבקש חורג העונש הוטל עליו באורח קיצוני מן העונשים שהוטלו על נאשמים אחרים יחד עימו באותה פרשה ומהעונשים שהוטלו בעבר בגין העבירות בהן הורשע. עוד טוען המבקש כי הקנס הכספי שהוטל עליו משמעותו היא הטלת ארבעים חודשי מאסר נוספים, שכן אין בידו הסכום הדרוש לפרוע את הקנס. טענה נוספת של המבקש היא כי רשויות אכיפת החוק נוקטות מידה של איפה ואיפה באכיפת העבירות בגינן הורשע, ובייחוד מכוון הוא את דבריו לעבירות שנעברו על ידי מפעילי ערוץ 7.

5.דין הבקשה להידחות. אכן, רק במקרים חריגים ביותר תינתן רשות ערעור בגלגול שלישי לעניין העונש (ראה למשל רע"פ 2473/98 פ"ד נב (2) 241). לא זו אף זו, המבקש לא שיכנעני כי העונש שנגזר בעניינו איננו תואם את חומרת המעשים בגינם הורשע בנסיבות שתוארו על ידי הערכאות שקדמו לי, ושעונש זה חותר תחת עקרון אחידות הענישה באופן המצדיק דיון מחודש בעניינו בגלגול שלישי. טענות המבקש גם לא הניחו את דעתי שבית המשפט המחוזי שגה בקבעו רף ענישה המצדיק בגין העבירות בהן הורשע, הטלת עונשי מאסר בפועל וקנסות בסכומים ניכרים. אשר לטענה בעניין ערוץ 7: גם המבקש לא שלל כי מתנהלים הליכים נגד מפעילי התחנה האמורה. מכאן שאין לטענתו זו על מה שתסמוך (וראה גם את רע"פ 889/00 (טרם פורסם)). אשר לגובה הקנס: היו תימוכין להנחת הערכאות שקדמו לי שביכולתו של המבקש לשלם את הקנס ואמנם מתדפיס פירוט התשלומים על חשבון הקנס שהוגש על ידי המשיבה עולה כי עד כה שולם הקנס כסדרו; וודאי שאין בטענה זו כדי להצדיק דיון בגלגול שלישי.

הבקשה נדחית.