בג"ץ 5559/13 מנחם ראובן ברסלויער נ. הבורסה לניירות ערך בתל אביב בע"מ

1.

העותר הודיע כי נוכח התפתחויות שאירעו בסמוך לאחר הגשת תגובות המשיבים לבקשה לצו ביניים ומתן ההחלטה הדוחה את הבקשה העתירה התייתרה, ומשכך ביקש למחוק אותה, וזאת ללא חיובו בהוצאות ולחלופין תוך חיובו בהוצאות בשיעור שאינו גבוה, בהדגישו כי המשיבים הגישו אך תגובות לבקשה לצו ביניים.

המשיבה 1 וכן המשיבות 3 ו-4 נתנו הסכמתן למחיקת העתירה ללא צו להוצאות, ואילו

המשיבה 2 עומדת על פסיקת הוצאות לטובתה.

המשיבה 2 ציינה כי האירועים אשר בעטיים התבקשה מחיקת העתירה אינם נוגעים אליה; כי הבקשה למתן צו ביניים נדחתה; כי העותר מבקש למחוק את העתירה מבלי שהסעד אשר ביקש בגדרה ניתן לו; וכי העותר לא הוכיח כי הגשת העתירה היתה מוצדקת. עם זאת הסכימה המשיבה 2 כי ההוצאות אשר ייפסקו לטובתה יהיו על הצד הנמוך.

2.

לאחר שעיינתי בחומר שבפניי מצאתי כי יש לחייב את העותר בהוצאות המשיבה 2, העומדת כאמור על הוצאותיה.

לא אחת נפסק כי "מקום בו נמחק הליך על ידי מגישו בטרם התברר והוכרע לגופו, ישא מגיש ההליך בהוצאות להן גרם לבעל הדין שכנגד" (בג"ץ 5319/09 עבדאלקאדר נ' שר הפנים , פסקה 6 (29.9.2009)). זאת שכן בעל דין המגיש הליך כלפי יריבו צריך וחייב להניח שאותו יריב יזדקק לשירותים משפטיים וישא בהוצאות כדי לעמוד על זכויותיו, וכפועל יוצא מכך חייב הוא להניח כי אם הוא חוזר בו מן ההליך שנקט, יעמוד יריבו על חיובו בהוצאות שנגרמו לו. כמו כן כאשר יוזם ההליך מבקש למחקו ללא קבלת הסעד המבוקש, על פני הדברים יש בכך דרך כלל כדי להצביע על כך שהגשת ההליך לא הייתה מוצדקת מלכתחילה, הגם שלא מדובר בהנחה חלוטה אלא בהנחה הניתנת לסתירה, כאשר הנטל לסתור אותה מוטל על יוזם ההליך (ראו: ג"ץ 1710/08 ליסיצה ייבגני נ' משרד הפנים , פסקה 7 (7.1.2010); בג"ץ 7944/04 לוכסמבורג תרופות בע"מ נ' מדינת ישראל , פסקה 6 (5.1.2005)).

במקרה דנן סבורני כי לא עלה בידי העותר להרים את הנטל האמור. יובהר כי העובדה שלטענת העותר חל שינוי נסיבות לאחר הגשת העתירה, אף שיש בה להבהיר את מניעיו במחיקת העתירה, אין בה כדי ללמד על כך שהגשת ההליך היתה מוצדקת מלכתחילה. עוד יצוין כי בשונה מן העולה מטענות העותר הרי משטענותיו לא באו לכלל בירור ודיון אין מקום לקבוע על יסוד החומר שבתיק כי היתה להן אחיזה וכי הן מוצדקות לגופן.

יחד עם זאת, העובדה שההליך הסתיים ללא הכרעה שיפוטית אכן משליכה על שיעור ההוצאות שיש לפסוק. כן יש לקחת בחשבון את השלב בו התבקשה המחיקה - לאחר הגשת תגובות לבקשה לצו ביניים אך טרם הגשת תגובות מקדמיות לעתירה וממילא טרם דיון בפני הרכב, וכן את העובדה שגם המשיבה 2 הסכימה כי ההוצאות שייפסקו לטובתה יהיו על הצד הנמוך. בנסיבות העניין ולאחר שאיזנתי בין כלל השיקולים הצריכים לעניין יעמוד סכום ההוצאות אותו ישלם העותר למשיבה 2 על סך של 2,500 ש"ח.

סיכומם של דברים - העתירה נמחקת. העותר ישא בהוצאות המשיבה 2 בסך של 2,500 ש"ח. סכום זה ישא הפרשי ריבית והצמדה מעת המצאת החלטה זו ועד לתשלום בפועל.