בג"ץ 5560-22 בג"ץ 5560-22

השופט א' שטיין:

1.העותר מרצה עונש מאסר של למעלה מ-42 שנים, תקופה שעתידה להסתיים ביום 29.5.2042 – זאת, בעקבות הרשעתו בסדרה של עבירות בעלות חומרה יתרה. במסגרת העתירה שלפנינו קובל העותר נגד מדיניותה של המשיבה, היחידה הארצית לחקירות סוהרים, שעניינה אופן הגשת תלונות נגד אנשי סגל של שירות בתי הסוהר. עיקר טענותיו של העותר נוגעות לטיפול המשיבה בתלונות אסירים, ובכללן תלונות שבגדרם מומצאים מסמכים, וכן לאופן בו מודיעה המשיבה לאסירים על סגירת תלונותיהם. כן מבקש העותר שנורה למשיבה להעביר לרשותו מידע כללי בנוגע לתיקי חקירה אותם היא מנהלת, כמפורט בעתירה.

2.בהתאם להחלטתי, הגישה המשיבה את תגובתה לעתירה. בתגובה זו נטען כי דין העתירה להידחות על הסף נוכח קיומו של סעד חלופי בדמות הגשת עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי. כן טענה המשיבה כי חלק מהסעדים המבוקשים בעתירה כבר נדונו והוכרעו בגדרי רע"ב 3599/15 מגאדבה נ' שירות בתי הסוהר (23.8.2015); כי ביחס לחלק מהסעדים המבוקשים בעתירה אין שום מחלוקת; וכי ביחס לסעד הקשור להעברת מידע לא מוצו הליכים, כאשר בעניין זה קיים מתווה של עתירה מינהלית בהתאם לקבוע בסעיף 17 לחוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן: חוק חופש המידע). כמו כן טענה המשיבה כי מן הדין לדחות את העתירה לגופה.

3.מקובלת עלינו עמדת המשיבה לפיה יש לדחות את העתירה על הסף נוכח קיומו של סעד חלופי. הלכה היא עמנו כי דינן של עתירות אשר תוקפות את החלטותיהן של רשויות המדינה ביחס לתנאי כליאתו של אסיר ורווחתו להתברר בבית המשפט המחוזי במסגרת עתירת אסיר – זאת, גם כשנושאן מדיניות כללית (ראו: בג"ץ 2316/19 המוקד להגנת הפרט נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 4 (1.7.2019)).

4.כפי שכבר הזדמן לי לקבוע,

"כידוע, סעיף 62א(א) לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971, קובע כי "אסיר רשאי להגיש לבית המשפט המחוזי שבאזור שיפוטו נמצא בית הסוהר שבו הוא מוחזק [...] עתירה נגד רשויות המדינה ואנשים הממלאים תפקידים על-פי דין בכל ענין הנוגע למאסרו או למעצרו". ביחס לסעיף זה אמרה השופטת ד' ברק-ארז, בהסכמת השופטים נ' סולברג וש' שוחט, את הדברים הבאים, היפים גם לענייננו-שלנו:

"כידוע, בפסיקתו של בית משפט זה נפסק בעבר כי "דרך המלך" לתקיפת החלטות ונהלי שב"ס היא באמצעות הגשת עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי מכוח סמכותו לפי סעיף 62א לפקודת בתי הסוהר. בהתאם לכך הובהר לא אחת כי אף העובדה שהעתירה מעלה שאלות עקרוניות, אשר יש להן השלכה פוטנציאלית על עניינם של אסירים נוספים, אינה מצדיקה כשלעצמה חריגה מכלל זה [...] אכן, עשויים להיות מקרים נדירים שבהם תקום הצדקה לכך שבית משפט זה יפתח את שעריו לעתירה "רוחבית" בנושא של זכויות אסירים [...] אולם, לא מצאנו כי העתירה שבפנינו נמנית עמם." (ראו: בג"ץ 1143/22 עמותת "דרור למשפחה" נ' השר לביטחון פנים, פסקה 6 (14.4.2022); ההדגשות הוספו – א.ש.); כמו כן ראו: בג"ץ 2316/19 המוקד להגנת הפרט נ' שירות בתי הסוהר (1.7.2019); בג"ץ 4454/21 פרנקל נ' שירות בתי הסוהר (8.7.2021)." (ראו: בג"ץ 960/22 אגרונוב נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 3 (9.5.2022)).

5.הוא הדין לגבי בקשת מידע שהגיש העותר ומיהר לעתור בעניינה לפנינו מבלי למצות תחילה את ההליכים הקבועים בדין. בעניינים המוסדרים בחוק חופש המידע, דרך המלך הפתוחה בפני אדם שלא בא על מבוקשו היא הגשת עתירה מינהלית, ולא פנייה לבג"ץ.

6.סוף דבר – העתירה נדחית על הסף נוכח קיומו של סעד חלופי. בנסיבות אלו, איני רואה סיבה להידרש לשאר טענות המשיב. חזקה על העותר כי יעיין היטב בטענות אלה בטרם יחליט האם להגיש עתירה נוספת בפני הערכאה המוסמכת. אין צו להוצאות.