בג"ץ 5567/99 מדינת ישראל נ. עומר גיוסי

השופטת ט' שטרסברג-כהן :

לפנינו ערעור המדינה על גזר-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, לפיו הורשע המשיב עם שניים אחרים בעבירות יבוא והחזקת סם מסוכן מסוג הירואין בכמות של קילוגרם ונגזרו עליו 7 שנות מאסר בניכוי מעצרו.

בית המשפט הורה כי עונש זה ירוצה בחופף לעונש מאסר של 4 שנים שנגזר על המשיב בתיק אחר, בו הורשע בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה.

המדינה מערערת על קביעת המאסר באופן חופף. לטענתה, העבירות בהן הורשע המשיב בשני התיקים הפליליים, שונות בתכלית ואינן קשורות זו בזו ולפיכך יש להשית עונש מצטבר שאם לא כן מקבל למעשה העבריין עונש רק בגין אחת העבירות ואיננו מקבל כל עונש בגין עבירות אחרות שבתיק האחר בהן הורשע. לטענת המדינה, תוצאה כזו איננה מתחייבת מן הדין, איננה ראויה ואיננה רצויה.

נושא הצטברותם או חפיפתם של עונשים להם נדון נאשם בגין עבירות שונות, הוסדרה בסעיף 45 לחוק העונשין התשל"ז1977- שנוסחו מאפשר לכאורה פרשנויות שונות. שאלה זו נדונה במספר פסק-דין, ביניהם, ע"פ 237/80 מדינת ישראל נ' קורטאם ואח' , פ"ד לד(4) 576 (להלן: עניין קורטאם); ע"פ 269/78 חליוואה נ' מדינת ישראל , פ"ד לד(1) 396.

המדינה סבורה שיש מקום לבחינה מחדש של ההלכה שנקבעה בעניין קורטאם, לפיה הכלל הוא שהעונשים להם נדון נאשם בגין עבירות שונות יהיו חופפים והטלתם במצטבר היא החריג. לטענתה, יש לקבוע כי הכלל הוא שמי שנדון למאסר ולפני שנשא כל עונשו וחזר ונדון למאסר, יירצה את העונשים בחופף והחריג הוא ריצוי במצטבר. ברוח זו נפסק בע"פ 5443/98 מדינת ישראל נ' יוסף מנשרום

(טרם פורסם) והאסמכתאות המופיעות שם.

איננו נדרשים לדון בעניין זה במקרה שלפנינו משום שנראה לנו, כי על פי כל אחת מהפרשנויות, לא היה מקום לחפיפה מלאה בין העונשים להם נדון המשיב בשני התיקים. בתיק האחר הורשע המשיב בחבלה בכוונה מחמירה כאשר האירועים נשוא העבירה הם חמורים ביותר. שם, בעקבות דין ודברים בין המשיב ואחר, ירו השנים לעבר מספר אנשים, כאשר אחד מהם נפגע ונותר משותק בפלג גופו התחתון.

איננו סבורים שיש הצדקה כלשהי לחפוף באופן מלא את העונש שהושת על המשיב בעבירות הסמים שבתיק זה, עם העונש לו נדון בתיק האחר בגין התקיפה הקשה והכמעט קטלנית. על בית המשפט לבטא את חומרתן היתרה של העבירות השונות בשני התיקים, על-ידי כך שהנאשם ירצה עונש מאסר בפועל בגין כל אחת מן העבירות, כך שהעונשים יצטברו זה לזה לפחות באופן חלקי. עם זאת, מאחר ובנסיבות המקרה הושת על המשיב עונש משמעותי וממושך בתיק נשוא ערעור זה (7 שנות מאסר בפועל), תקופת ההצטברות של שני העונשים נראית ארוכה למעלה מן המידה.

בהתחשב בכך ובנסיבות האחרות מוצאים אנו לחפוף את העונש באופן חלקי, כך ששנתיים וחצי מתוך עונש המאסר בפועל של ארבע שנים תחפופנה את שבע שנות המאסר בפועל שנגזרו על המשיב בתיק שלפנינו.

אשר על כן, אנו מקבלים את הערעור וקובעים שחלק מהמאסר יהיה חופף, באופן שהמשיב ירצה מאסר בפועל של שמונה וחצי שנים. יתר חלקי גזר הדין נשארים על כנם.