בג"ץ 5593/20 ראובן בילט עו"ד נ. רוני גמזו פרופ'- פרויקטור הקורונה

השופטת י' וילנר :

1.

בעתירה שלפנינו מבקש העותר להורות למשיבים להתייצב וליתן טעם מדוע לא יאסרו את כניסתם של 12,000 בחורי ישיבה לישראל במהלך "הגל השני" של מחלת הקורונה, ולחלופין מדוע אם בכל זאת תותר כניסתם לישראל לא יישאו בחורי הישיבה עצמם בעלות שהייתם בבתי מלון בעת תקופת הבידוד.

2.

בעתירה נטען כי אף לשיטת המשיב 1, פרופ' רוני גמזו, אשר מונה לאחרונה לשמש כ"פרויקטור הקורונה", הכנסתם של כ-12,000 בחורי ישיבה לישראל במהלך הגל השני של מחלת הקורונה עלולה להוביל להחמרה במצב התחלואה בישראל. כן נטען כי מתן האישור לבחורי הישיבה להיכנס לישראל בעת הזו, שעה שלבני ולבנות זוגם של ישראלים אשר אינם מחזיקים בדרכון ישראלי ונמצאים כעת מחוץ לישראל לא ניתן היתר דומה, פוגע בשוויון.

לצד העתירה התבקש גם צו ביניים למניעת כניסתם של בחורי הישיבה עד להכרעה בעתירה.

3.

בתגובה מקדמית מטעם המשיבים נטען כי יש לדחות את התביעה על הסף הן בשל קיומו של סעד חלופי בדמות פנייה לבית המשפט לעניינים מנהליים והן בשל אי מיצוי הליכים כנדרש. כן נטען, כי יש לדחות את העתירה אף מחמת השיהוי שנפל בהגשתה, שעה שההחלטה הראשונה לאשר את כניסת תלמידי הישיבה לארץ התקבלה כחודשיים לפני הגשת העתירה. עוד טענו המשיבים כי העותר אף לא צירף משיבים נדרשים לעתירה, ובהם תלמידי הישיבה והמוסדות הצפויים לקלוט אותם בישראל, ואשר צפויים להיפגע ככל שהעתירה תתקבל. לטענת המשיבים, העותר אף "מתעבר על ריב לא לו", שכן על אף טענתו כי כניסתם של בחורי הישיבה לישראל פוגעת בשוויון ביחס לזרים בעלי משפחות בישראל, לא נטען כי הוא מייצג מי מבין הזרים המבקשים להיכנס לישראל.

המשיבים מוסיפים כי דין העתירה להידחות אף לגופה. אשר לחשש מפני התגברות התחלואה, נטען כי ההיתר לכניסת תלמידי הישיבה ניתן בהתאם להנחיות של גורמי המקצוע במשרד הבריאות, המורות, בין היתר, על בידוד מניעתי של 14 ימים, ובכפוף להנחיות אלה. אשר לטענה בדבר הפגיעה בשוויון, נטען כי אין לה בסיס שכן מדיניות רשות האוכלוסין מאפשרת גם את כניסתם של זרים בעלי משפחות בישראל. למעשה, נטען כי קבלת העתירה היא זו שתוביל לפגיעה בשוויון ולאפליה כלפי תלמידי הישיבות ביחס לתלמידים אחרים שכניסתם לישראל הותרה.

דיון והכרעה

4.

לאחר העיון בעתירה ובתגובה לה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות בשל שיהוי ואי מיצוי הליכים ראוי, וזאת אף מבלי להידרש ליתר הטענות שפורטו בתגובת המשיבים.

5.

מתגובת המשיבים עולה כי ההחלטות בדבר כניסתם לישראל של אברכים, אשר החלו ללמוד בישראל ויצאו לחו"ל, עודכנו בהודעות דוברות ופורסמו לראשונה עוד ביום 14.6.2020. בהמשך, ביום 22.7.2020 פורסם כי תותר כניסתם של תלמידי ישיבה נוספים, קטינים ובגירים. חרף האמור, העותר פירט בעתירתו כי פנה לפרופ' גמזו באמצעות הודעת WhatsApp , וכן פנה לשר הפנים ולשר הבריאות בדואר אלקטרוני, רק ביום 9.8.2020. הנה כי כן, פניותיו הכלליות והלקוניות של העותר למשיבים מבלי שפורטו בהן הסעדים המבוקשים וטענותיו כנדרש, יום אחד בלבד לפני הגשת העתירה, לא אפשרה למשיבים להגיב כראוי לפנייתו. בפסיקה צוין לא אחת כי דרישת מיצוי ההליכים אינה דרישה טכנית-פורמלית, אלא דרישה מהותית אשר במקרה הנדון העותר לא עמד בה (ראו: בג"ץ 6561/20 יחזקאל נ' שר המשפטים (6.10.2019)). די בכך כדי לדחות את העתירה על הסף.

6.

בנוסף לאמור אעיר כי, כפי שצוין בתגובת המשיבים, בכל הנוגע לטענות העותר בדבר הפגיעה בשוויון, העותר מתעבר על ריב לא לו. בהקשר זה כבר נפסק בעבר כי על אף ההרחבה של זכות העמידה בפסיקה "נשמר העיקרון שלפיו בית המשפט לא ייעתר, דרך כלל, לעתירה ציבורית מקום שברקע העניין מצויים אדם או גוף אשר נפגעים באופן ישיר מנושא העתירה , ואשר נמנעו מפנייה לבית המשפט לבקש סעד על אף הפגיעה בזכות או באינטרס שלהם. בנסיבות כאלה, כאשר קיים נפגע ישיר מפעולה שלטונית, והוא עצמו אינו פונה לבית המשפט, עשוי בית המשפט שלא להכיר בזכות העמידה של העותר הציבורי... הטעמים לסייג זה נעוצים, בין היתר, בתפיסה שלפיה מקום שאדם המושפע מפעולה שלטונית אינו עותר כנגדה, משמעות הדבר היא כי אין מקום וצורך אמיתי בהתערבות שיפוטית. כן יש להניח כי עותר ציבורי המתערב במחלוקת לא לו אינו מצויד במכלול הנתונים והפרטים הצריכים לעניין, המצויים בידיו של הנוגע בדבר" (בג"ץ 6972/07 לקסר נ' שר האוצר , פסקה 24 (22.3.2009), ההדגשה הוספה, י.ו; וראו גם: בג"ץ 837/19 פוקס נ' היועץ המשפטי לממשלה

(4.2.2019)).

והדברים יפים לענייננו. העותר טוען בעתירתו כי הכנסת תלמידי הישיבה לישראל פוגעת בשוויון ומפלה זרים שהם בני משפחה של ישראלים, וזאת כשהוא אינו מייצג איש מבין אותם נפגעים לכאורה מההחלטה האמורה. משכך, בהתאם לאמור לעיל, אף מטעם זה יש לדחות את טענות העותר בהקשר זה.

7.

לבסוף, אשר לסעד הנוגע למימון שהייתם של בני הישיבות, הרי שמתשובת המדינה עולה כי לעת הזו אין כל כוונה לשכן את בחורי הישיבות הזרים שיגיעו לישראל במלוניות הבידוד, ועל מוסד הלימודים שיקלוט אותם יהיה להתחייב לדאוג מראש לתנאים שיאפשרו את קיום הבידוד הקבוצתי .

8.

סוף דבר: מכל הטעמים שפורטו לעיל – דין העתירה להידחות.

אין צו להוצאות.