בג"ץ 6418/20 שלום פורגעס נ. ממשלת ישראל

השופט מ' מזוז:

1.

עניינה של העתירה בבקשת העותרים להורות למשיבות "להרחיב באופן מידי את רשימת החריגים בנוהל הכניסה לישראל ולאפשר כניסתם של בני משפחה מדרגה ראשונה לישראל ובכללם קרובי העותרים שמבקשים להתאחד בחג", כשברקע נגיף הקורונה.

2.

העותרים הינם אזרחי ישראל המתגוררים בישראל, ולהם בני משפחה המתגוררים בקנדה - הוריו ואחיו של העותר 1, וכן ילדיה ונכדיה של העותרת 2. בעתירה, אשר הוגשה ביום 14.9.2020, טענו העותרים כי בני המשפחה מקנדה נוהגים להגיע בחגים מדי שנה לביקור בני המשפחה בישראל. אלא שהשנה, כך נטען, אסור לבני המשפחה מקנדה להגיע לביקור, וזאת נוכח החלטת הממשלה בדבר מדיניות הכניסה לישראל בתקופת הקורונה אשר באה לידי ביטוי בהודעותיה של רשות האוכלוסין וההגירה, שאינה מאפשרת כניסת זרים לישראל למעט חריגים. נטען בעתירה כי מדיניות זו פוגעת בעותרים, אשר בני משפחתם אינם נמנים על אותם חריגים, פגיעה שאיננה מידתית. העותרים הדגישו כי קנדה נחשבת למדינה "ירוקה" וכי מדובר בבני משפחה יהודים, וביקשו כי המשיבות יגבשו מתווה בריאותי במסגרתו תתאפשר כניסתם.

3.

המשיבות מבקשות בתגובתן המקדמית לדחות את העתירה על הסף, וזאת משני טעמים: האחד , קיומו של סעד חלופי. נטען כי עניינה של העתירה בטענות שמעלים העותרים כלפי אופן הפעלת סמכותו של שר הפנים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה ), ומשכך עומד לעותרים סעד חלופי בדמות פניה לבית המשפט לעניינים מנהליים. הובהר לחלופין, כי ככל שמי מהעותרים מבקש לתקוף החלטה פרטנית שעניינה סירוב כניסה לישראל בעניינו, עליו לפנות לערכאה המוסמכת, אשר בהתאם לחוק הכניסה לישראל הינה בית הדין לעררים. השני , אי מיצוי הליכים כנדרש. פניית העותר 1 ללשכה המשפטית ברשות האוכלוסין וההגירה נעשתה ביום 11.9.2020, היינו יום עבודה אחד בלבד טרם הוגשה העתירה לבית משפט זה, ומבלי שניתן לרשות זמן סביר להשיב לפנייה זו. מה-גם שפנייה זו עוסקת בעניינו של העותר 1 בלבד, ואינה כוללת את מלוא הפרטים והטענות המועלות בעתירה.

בנוסף, נטען כי דין העתירה להידחות אף לגופה. הובהר, כי בעקבות התפרצות נגיף הקורונה ובהתאם להמלצת משרד הבריאות, פרסמה רשות האוכלוסין וההגירה, היא הגורם המוסמך מטעם שר הפנים בנושא הטיפול בסוגית הנתינים הזרים ובנושא האוכלוסין, את החלטתה שלא לאפשר כניסת זרים לישראל, שאינם אזרחי המדינה או תושביה, למעט מי שמרכז חייו בישראל. לצד זאת, שקדה הרשות על גיבוש מדיניות לגבי מקרים חריגים בהם תיבחן כניסת זרים לישראל בתקופת הקורונה, דוגמת כניסה של מומחים, אמנים, מתנדבים בתחום הרווחה, וכן כניסה מטעמים משפחתיים. נמסר כי מדיניות זו נבחנת מעת לעת ומקבלת ביטוי בהודעות הדוברות המתפרסמות באתר רשות האוכלוסין וההגירה. צוין כי בהודעת הדוברות האחרונה (נכון להגשת התגובה), ישנו פירוט נרחב של 18 קטגוריות שונות הנוגעות לזרים להם זיקה מסוימת לישראל, שכניסתם תותר בכפוף לבחינה פרטנית ולנהלי הרשות, לצד שיקול הדעת הרחב הנתון לשר הפנים בעניין. עם זאת, כך נמסר, גם בקשה פרטנית שאינה עומדת בקריטריונים נבחנת על-ידי הגורמים הרלבנטיים, ובמקרים מורכבים המצביעים על נסיבות מוצדקות, נענית הבקשה.

דיון והכרעה

4.

דין העתירה להידחות על הסף מחמת אי מיצוי הליכים הולם ומחמת קיומו של סעד חלופי.

כפי שעולה מהדברים, הפנייה לרשות האוכלוסין וההגירה, אשר נעשתה "בשם מרשי מר שלום פורגעס", בוצעה ביום שישי 11.9.2020, יום עבודה אחד בלבד לפני הגשת העתירה, אשר הוגשה ביום שני 14.9.2020. לא אך שמדובר בפניה כללית ולקונית של העותר 1, ללא כל התייחסות לעותרת 2, אלא שזו לא נתנה לרשות שהות לשקול את האמור בה ולהגיב לפנייה. כפי שחזרנו ואמרנו, "דרישת מיצוי ההליכים אינה דרישה טכנית-פורמלית, אלא דרישה מהותית", והיא אינה מתמצה בכך שעותר יראה כי פנה לגורם המוסמך בטרם הגיש את עתירתו, אלא עליו להראות גם כי לגורם המוסמך ניתנה שהות מספקת לבחון את הנושא ולהשיב לפנייה (בג"ץ 5593/20 בילט נ' פרופ' רוני גמזו, פרויקטור הקורונה (12.8.2020); בג"ץ 5797/20 ד"ר יאלי הרן נ' שר הביטחון (24.8.2020); בג"ץ 3807/19 עו"ד

יובל גלאון נ' המפקחת על הבנקים - בנק ישראל (13.8.2019); בג"ץ 2572/17

התנועה למען איכות השלטון

בישראל נ' הממונה על ההגבלים העסקיים (30.3.2017); בג"ץ 4415/13 בירן נ' מדינת ישראל המרכז לגביית קנסות (29.10.2013)). בנסיבות ענייננו, העותרים לא עמדו בדרישת מיצוי ההליכים, ודי בכך כדי לדחות את העתירה על הסף.

בנוסף, ענייני מינהל אוכלוסין, לרבות לפי חוק הכניסה, מצויים בסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים, בהתאם לפרט 12(1) לתוספת הראשונה לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000. כפי שציינו המשיבות נכונה, ככל שהעותרים מבקשים לתקוף החלטה פרטנית בעניינם, או בעניין קרובי משפחתם המבקשים להיכנס לארץ על מנת לבקרם (לא ברור מן העתירה), היה עליהם להגיש ערר לבית הדין לעררים, בהתאם לסעיף 13כד(א) לחוק הכניסה לישראל, הקובע כי "הרואה את עצמו נפגע מהחלטה של הרשות בעניינו, רשאי להגיש ערר על ההחלטה לבית הדין לעררים". ודאי שאין מקום לדון בעתירה שהוגשה חלף הגשת ערר כאמור נגד החלטות פרטניות, כפי שנדרש על-פי הוראות הדין. לפיכך, דינה של העתירה להידחות על הסף גם בשל קיומו של סעד חלופי.

5.

אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. העותרים יישאו בהוצאות המשיבות בסך כולל של 4,000 ₪.