בג"ץ 2572/17 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ. הממונה על ההגבלים העסקיים

השופט מ' מזוז:

1.

עתירתה של התנועה למען איכות השלטון כי בית המשפט הגבוה לצדק יורה למשיבים 2-1, הממונה על ההגבלים העסקיים (להלן: הממונה ) והיועץ המשפטי לממשלה להפעיל את הסמכות המוקנית להם להורות על חקירת ההיבטים ה"הגבליים" בפרשה המכונה "פרשת 2000".

2.

על פי הנטען נגד ראש הממשלה, המשיב 3 בעתירה, מתנהלת בימים אלה חקירה במסגרת פרשה המכונה "פרשת 2000", שעניינה שיחות שנערכו לכאורה בין ראש הממשלה לבין המוציא לאור של עיתון "ידיעות אחרונות", מר נוני מוזס (להלן: מוזס ) וחשדות לעבירות הכרוכות בכך. לטענת העותרת, מהפרסומים השונים בתקשורת עולה כי החקירה אינה מתמקדת כל עיקר בהיבטים הקשורים לתחום ההגבלים העסקיים. העותרת פנתה לדבריה לממונה בבקשה כי זו תפעיל את סמכותה לפי סעיף 46 לחוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988 (להלן:

חוק ההגבלים העסקיים ), ומשלא נענתה משך כמעט חודשיים חרף תזכורת, פנתה ליועץ המשפטי לממשלה, ביום 6.3.2017, בבקשה דומה. היועץ המשפטי השיב לעותרת עוד באותו היום כי פנייתה הועברה לטיפול לשכת פרקליט המדינה, ולטענתה מכתב זה התקבל אצלה רק ביום 20.3.2017 . מכל מקום, ביום 12.3.2017, בשל חששה של העותרת כי המשטרה תודיע על סיום החקירה, שלחה העותרת מכתב תזכורת. חלפו עשרה ימים וביום 22.3.2017 הוגשה העתירה דנן.

3.

דין העתירה להידחות על הסף בשל אי מיצוי הליכים. כידוע, הכלל בדבר מיצוי הליכים אינו כלל טכני או פורמאלי. עותר אינו נדרש להראות רק כי הוא פנה לגורם המוסמך בבקשה מסודרת בטרם פנייתו לבית המשפט, אלא גם כי לאותו גורם מוסמך היה זמן סביר להשיב לו (בג"ץ 4065/97 עמותת "בצדק" נ' היועץ המשפטי לממשלה (3.7.1997); בג"ץ 9403/05 מסוף העברת מסמכי מחשבים בע"מ נ' שר האוצר (6.10.2005); בג"ץ 3750/08 עו"ד לירן נ' היועץ המשפטי לממשלה (28.4.2008); ועוד רבים אחרים). ברי כי הזמן שעותר נדרש להמתין בטרם פנייתו לבית המשפט משתנה בהתאם לכל מקרה ונסיבותיו. יש ששהות קצרה בת מספר ימים תספיק ואפילו תחייב הגשת עתירה שכן המתנה נוספת תוביל לדחיית עתירה בשל שיהוי (בג"ץ 383/15 מד"ע - המפלגה הערבית הדמוקרטית נ' יו"ר הכנסת (2.2.2015) והאסמכתאות שם), אך באופן רגיל ובהעדר טעם מוצדק למתן שהות כה קצרה, יש להמתין פרק זמן מספיק כדי לאפשר לגורם המוסמך להשיב.

4.

בענייננו, פנייתה של העותרת ליועץ המשפטי נעשתה מעט יותר משבועיים לפני שהוגשה העתירה. עם כל הכבוד לחששה של העותרת כי המשטרה עתידה להודיע על סיום החקירה, לא ניתן לקבל פרק זמן כה קצר למענה ענייני מטעם היועץ המשפטי.

5.

אשר לפניית העותרת לממונה. בשונה מאופן התנהלותה של העותרת בפנייתה ליועץ המשפטי, בפנייתה לממונה נראה כי העותרת המתינה זמן מספיק לקבלת תשובה בטרם פנתה בעתירה לבית המשפט. פנייתה נשלחה ביום 11.1.2017, ומכתב תזכורת נשלח ביום 21.2.2017. כאמור, העתירה הוגשה ביום 22.3.2017, ועד להגשתה לא נענתה העותרת כלל. מצב דברים זה אינו משביע רצון כמובן, אלא שהעתירה מכוונת לחקירת ראש הממשלה, ובענין זה לא יכול להיות חולק כי הממונה אינה מוסמכת להורות על חקירה נגד ראש הממשלה. סמכות זו מסורה בלעדית ליועץ המשפטי לממשלה (סעיף 17(א) לחוק-יסוד: הממשלה) .

סעיף 46 לחוק ההגבלים העסקיים אמנם מסמיך את הממונה לחקור כל אדם בקשר לעבירות לפי אותו החוק, אך ברי כי כשמדובר בראש הממשלה, גובר חוק-היסוד שהוא ספציפי ונמצא במעמד נורמטיבי גבוה מזה של חוק ההגבלים העסקיים. יצוין כי פרשנותה של העותרת לפיה משנפתחה כבר חקירה נגד ראש הממשלה אין הכרח בהסכמת היועץ המשפטי לענין חקירת היבטים אחרים בשל אותה פרשה, אינה עולה בקנה אחד עם לשון החוק ועם התכלית המונחת ביסודו ואינה מקובלת עליי.

6.

סוף דבר : העתירה נדחית על הסף. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.