בג"ץ 4715/18 התנועה למען איכות המינהל במכרזים ציבוריים נ. שר הפנים

השופט ד' מינץ:

1.

עניינה של העתירה בבקשת העותרת כי המשיב יחייב את הרשויות המקומיות להעמיד לרשות הציבור מידע מוקדם על אודות כוונותיהן להתקשר עם גורמים פרטיים שלא באמצעות מכרז, את ההנמקות לצורת התקשרות זו וזמן מספק לכל צד מעוניין להגיש את השגותיו בנושא. לחלופין מתבקש כי המשיב יעשה שימוש בסמכותו מכוח סעיף 198 לפקודת העיריות [נוסח חדש] ומכוח סעיף 2 לפקודת המועצות המקומיות [נוסח חדש] ויחייב בתקנות את הרשויות המקומיות לפרסם מבעוד מועד את החלטות ועדת המכרזים, שלא להתקשר על דרך של מכרז ואת הנימוק להן, באופן אשר יאפשר למציעים פוטנציאליים לעתור נגדן. בכך מבקשת העותרת להשוות את ההסדר החל על רשויות מקומיות להסדר המעוגן בתקנה 1ג לתקנות חובת המכרזים, התשנ"ג-1993.

דינה של העתירה להידחות על הסף בשל אי מיצוי הליכים.

2.

כידוע, הכלל בדבר מיצוי הליכים אינו מתמצה בכך שעותר נדרש להראות כי פנה לגורם המוסמך בטרם הגיש עתירתו לבית המשפט. בנוסף לאמור, על העותר להמתין פרק זמן סביר לקבלת תשובת הגורם המוסמך בטרם הגשת עתירה (ראו, למשל: בג"ץ 2572/17 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' הממונה על ההגבלים העסקיים (30.3.2017)).

3.

בענייננו, לכאורה עמדה העותרת בחובתה למיצוי הליכים אך הלכה למעשה הסתפקה ב"מס שפתיים" רק כדי לצאת ידי חובה (ראו: בג"ץ 2624/97 ידיד נ' ממשלת ישראל , פ"ד נא(3) 71, 83-82 (1997)). כעולה מן העתירה, העותרת פנתה ביום 24.4.2018 אל המשיב באמצעות דוא"ל ופקס בצירוף מכתב דרישה. עותק הועבר גם לגורמים שונים במשרדו של המשיב. ביום 28.5.2018 פנתה העותרת אל המשיב בשנית וביום 6.6.2018 שוב פנתה העותרת והתריעה כי היא עשויה לשקול הגשת עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק. ואכן, ביום 18.6.2018 הוגשה העתירה. הווה אומר, 55 ימים בלבד לאחר פנייתה הראשונה, הגישה העותרת את העתירה שלפנינו.

4.

ברם, במסגרת הפנייה אל המשיב דרשה העותרת כי יתקין תקנות שמשמעותן אימוץ הסדר הקיים בדיני המכרזים הכלליים אל תוך הדינים החלים על הרשויות המקומיות. אין מדובר בשינוי של מה בכך ובנסיבות העניין לא ניתנה לרשות שהות סבירה לבחינה נאותה של הסוגיה ומתן מענה מושכל. יפים להתנהלות כגון דא דבריו של השופט נ' סולברג

בבג"ץ 112/12 אדם טבע ודין אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' ממשלת ישראל , פסקה 8 (24.5.2012):

"לא בדקדוקי עניות של פרוצדורה עסקינן, אלא במהות: הסדר הטוב; היעילות; החסכון במשאבים; מיקוד המחלוקת וציוני-דרך לפתרונה; הפעלת שיקול דעת מקצועי; הפריית השיח שבין האזרח לבין הרשות; כיבוד הדדי בין הרשות השופטת לבין הרשות המבצעת; כל אלה מחייבים מיצוי הליכים תחילה, וביקורת שיפוטית אחר כך".

אוסיף כי התקנת תקנות אינה דבר של מה בכך. לעתים הדבר אף אורך שנים מספר. העובדה שהמשיב לא השיב לעותרת לגופו של עניין תוך 55 ימים בלבד אינה מצביעה אפוא על חדלון וודאי שאינה מצדיקה הגשת עתירה לבית משפט זה.

5.

אשר על כן, העתירה נדחית על הסף.