בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
7570/19
לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
כבוד השופט ד' מינץ
כבוד השופט א' שטיין
העותרים:
1. ז'ק כהן
2.חברת אל אם לוי משה קבלנים בע"מ
3. לוי משה
נ
ג
ד
המשיבים:
1. שר המשפטים
2. שר האוצר
3.המחלקה להנחיית תובעים מוסמכי היועמ"ש - משרד המשפטי
4.היחידה הארצית לפיקוח על הבניה - משרד האוצר
עתירה למתן צו על-תנאי
בשם העותרים:
עו"ד שלומי סהר; עו"ד לילך זילכה
פסק-דין
השופט ד' מינץ:
העתירה דנא מופנית נגד תקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי – תכנון ובנייה), התשע"ח-2018 (להלן: התקנות ). מבלי לצלול יתר על המידה לעומקן של הטענות המועלות בעתירה, העותרים טוענים כי התקנות הותקנו בחוסר סמכות וכי הקנסות הקצובים המנויים בתקנות מפלים ואינם מידתיים. לבסוף, מעלים העותרים טענות בנוגע ליחס בין התקנות לבין חוק העונשין, התשל"ז-1977.
דינה של העתירה להידחות על הסף בשל היותה מוקדמת. מהעתירה עולה כי העותרים הגישו עתירה קודמת אשר נדחתה על ידי בית משפט זה ביום 24.10.2019 בשל היותה מוקדמת (בג"ץ 6869/19). על מנת לתקן את הפגם שנפל בעתירתם הקודמת פנו העותרים ביום 27.10.2019 בקשר לתקנות וכתבו כי הנמענים "מתבקשים בזאת להודיענו תוך 14 ימים על התליית פעולות האכיפה כאמור וביטולן של התקנות לאחר". ביום 10.11.2019 העותרים הפנו לנמענים מכתב תזכורת ובו קצבו להם ארבעה ימים להשיב למכתב.
ביום 14.11.2019, במועד חלוף ה"אולטימטום" בן ארבעת הימים האמור שהציבו, ובחלוף אך פחות משלושה שבועות ממועד פנייתם הראשונה אצו רצו העותרים והגישו את העתירה. ברם, גם עתה העתירה מקדימה את זמנה. בית משפט זה חזר ושנה כי הדרישה לפנות בפנייה מוקדמת לרשות הרלוונטית עובר להגשת עתירה לבג"ץ לא נועדה רק "כדי לצאת ידי חובה" (ראו: בג"ץ 2624/97 ידיד נ' ממשלת ישראל , פ"ד נא(3) 71, 83-82 (1997); בג"ץ 4715/18 התנועה למען איכות המינהל במכרזים ציבוריים נ' שר הפנים , פסקה 4 (27.8.2018); דפנה ברק-ארז משפט מנהלי – משפט מנהלי דיוני , 352-348 (2017) וההפניות שם). השופט נ' סולברג כתב דברים נכוחים בקשר להתנהלות מעין זו בבג"ץ 112/12 אדם טבע ודין אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' ממשלת ישראל , פסקה 8 (24.5.2012):
"לא בדקדוקי עניות של פרוצדורה עסקינן, אלא במהות: הסדר הטוב; היעילות; החסכון במשאבים; מיקוד המחלוקת וציוני-דרך לפתרונה; הפעלת שיקול דעת מקצועי; הפריית השיח שבין האזרח לבין הרשות; כיבוד הדדי בין הרשות השופטת לבין הרשות המבצעת; כל אלה מחייבים הליכים תחילה, וביקורת שיפוטית אחר כך".
מהעתירה עולה כי בית משפט זה כבר הבהיר לעותרים את חשיבותה של הפנייה המוקדמת ומיצוי ההליכים. אולם דומה כי העותרים לא הפנימו זאת ורק ביקשו לשלם "מס שפתיים" ופנו למשיבים כך על דרך "לצאת ידי חובה". זאת אין להלום.
העתירה נדחית אפוא על הסף. העותרים יישאו בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 3,000 ש"ח.
ניתן
היום, י"ט בחשון התש"ף (17.11.2019).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט