בג"ץ 4267/17 התנועה למען איכות השלטון בישראל בע"מ נ. היועץ המשפטי לממשלה

השופט א' שהם:

1.לפנינו עתירה למתן צו על תנאי אשר יורה למשיב 1 לחקור, באמצעות רשות ההגבלים העסקיים (להלן:

הרשות ), או באמצעות משטרת ישראל (בצירוף חוקרים מטעם הרשות), חשד לביצוע עבירה מתחום ההגבלים העסקיים. זאת, במסגרת חקירת " פרשת 2000 " (להלן: הפרשה ), שעניינה שיחות שנערכו, לכאורה, בין המשיב 4 לבין מר ארנון (נוני) מוזס (להלן: מר

מוזס ), מו"ל עיתון " ידיעות אחרונות ". העותרת ביקשה בנוסף, כי יוצא צו על תנאי נגד המשיבה 3, המורה לה להפעיל את סמכותה, לפי סעיף 46(א) לחוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988 (להלן: חוק ההגבלים העסקיים ) ולחקור את ההיבטים " ההגבליים " בפרשה. לעתירה צורפה בקשה למתן צו ביניים, אשר יורה למשיבים 2-1 להמנע מקבלת החלטה סופית, בעניין הגשת או אי הגשת כתבי אישום נגד המעורבים בפרשה, עד להכרעה בעתירה, וכן בקשה להורות על קיום דיון דחוף בעתירה.

הרקע להגשת העתירה

2.טרם הגשת העתירה דנן, הגישה העותרת לבית משפט זה, בשבתו כבית משפט הגבוה לצדק, עתירה דומה, וזאת ביום 22.3.2017 (בג"ץ 2572/17 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' הממונה על ההגבלים העסקיים (30.3.2017) (להלן: העתירה הראשונה )). ואולם, מאחר שחלפו רק כשבועיים וחצי מאז פנייתה של העותרת למשיב 1 ועד להגשת העתירה הראשונה, נדחתה העתירה נגד משיב זה, על הסף, מחמת אי מיצוי הליכים. אשר לסעד שנתבקש נגד המשיבה 3, נקבע, כי מאחר שמשיבה זו אינה מוסמכת להורות על חקירתו של המשיב 4, יש לדחות את העתירה על הסף גם בעניינה.

בעקבות פסק הדין שניתן בעתירה הראשונה, התנהלו חילופי מכתבים בין העותרת לבין המשיבה 3, במסגרתם דחתה המשיבה 3 את בקשת העותרת, לפיה עליה לנהל חקירה פלילית באשר לחשדות מתחום ההגבלים עסקיים נגד חלק מהמעורבים בפרשה, גם אם טרם הוחלט על ידי המשיב 1, כי המשיב 4 ייחקר בנושא זה. לאור עמדתה זו של המשיבה 3, ומאחר שחלפו כחודשיים וחצי מאז פנייתה של העותרת למשיבים 1 ו-2, לראשונה, פנייה אשר טרם נענתה- הוגשה העתירה דנן.

תמצית טיעוני העותרת ותגובת המשיבים 3-1

3.בגוף העתירה שלפנינו, נטען כי על פי פרסומים בכלי התקשורת, בין המשיב 4 לבין מר מוזס התקיימו, לכאורה, שיחות שנועדו לרקיחת עסקה, במסגרתה יפעל מר מוזס, מחד גיסא, להורדת " רף העויינות " של " ידיעות אחרונות " כלפי המשיב 4 ויקדם סיקור חיובי כלפיו, ומאידך גיסא, יפעל המשיב 4 להביא לצמצום תפוצתו של עיתון " ישראל היום ", שהוא, לדברי העותרת, המתחרה העיקרי של " ידיעות אחרונות " בתחום העיתונות המודפסת. לגישת העותרת, פרסומים אלו מעלים, על פני הדברים, חשד לביצוע עבירות מתחום ההגבלים העסקיים, ובראשן חשד לעשיית הסדר כובל בנסיבות מחמירות. חרף זאת, בתיק החקירה שנפתח, במסגרת "פרשת

2000 ", נחקרים רק חשדות לביצוע עבירות מתחום טוהר המידות והשחיתות השלטונית, ולא מעבר לכך.

לשיטת העותרת, מאחר שהמשיב 1 הורה על פתיחה בחקירה פלילית נגד המשיב 4, עליו לשקול גם את חקירת החשדות שעלו נגדו, ונגד " מעורבים נוספים ", בתחום ההגבלים העסקיים, חשדות הצומחים מאותה מסכת עובדתית. אשר למשיבה 3, הרי שעליה לחקור את " המעורבים הנוספים " בפרשה, הנחשדים, לכאורה, בביצוע עבירות מתחום ההגבלים העסקיים, גם אם טרם נפתחה חקירה בנושא נגד המשיב 4 עצמו. לטענת העותרת, המנעות מחקירת החשדות בתחום ההגבלים העסקיים של כלל המעורבים בפרשה, חרף קיומן של ראיות לכאורה, היא בלתי סבירה באופן קיצוני ופוגעת משמעותית באמון הציבור ברשויות אכיפת החוק.

4.בתגובתם המקדמית של המשיבים 3-1 נטען, כי יש לדחות את העתירה על הסף בהעדר עילה להתערב בניהול חקירת הפרשה, קל וחומר כשהחקירה מצויה בעיצומה. עוד הובהר, כי למשיבים 2-1 נתון שיקול דעת רחב באשר לניהול החקירה הפלילית, ובשלב זה, הם לא מוצאים מקום לערב בחקירה גורמים נוספים, ובכלל זאת את המשיבה 3. אשר לסעד המבוקש נגד המשיבה 3, חזרו המשיבים על האמור בפסק הדין שניתן בעתירה הראשונה, לפיו הסמכות להורות על פתיחה בחקירה פלילית נגד ראש הממשלה, כמו גם על אופן ניהול החקירה, נתונה בידיו של המשיב 1, ולא בידיה של המשיבה 3.

5.ביום 27.6.2017, הבהירה העותרת, לבקשת בית המשפט, ובהודעה נפרדת, מי הם אותם גורמים, אשר לטענתה נחשדים, לכאורה, ב" מעורבות " בפרשה, מלבד מר מוזס והמשיב 4. כך, מסרה העותרת כי מדובר, בין היתר, בגורמים הקשורים לעיתון " ישראל היום " (מר שלדון אדלסון; הגב' פרח לרנר ובעלה מר אבי לרנר; ומר עמוס רגב); גורמים הקשורים לעיתון " ידיעות אחרונות " בעבר ובהווה (מר רון ירון; מר ניר חפץ; ומר ערן טיפנברון); ופוליטיקאים (השר יריב לוין; וח"כ איתן כבל). העותרת הדגישה בהודעתה, כי דרישתה לחקור את אותם " מעורבים נוספים " מופנית גם כלפי המשיב 1, ולא רק כלפי המשיבה 3.

המשיבים 3-1 הבהירו בתגובתם להודעת העותרת, כי גם חקירתם של " המ עורבים הנוספים ", נתונה להחלטתו של המשיב 1, וכי ניהול חקירה מקבילה על ידי המשיבה 3 אינו יעיל ואף עלול לפגוע בניהולה של החקירה הנוכחית.

דיון והכרעה

6.דינה של העתירה להדחות על הסף, בהעדר עילה להתערב בעמדתם של המשיבים 3-1. כידוע, לגורמי מערכת אכיפת החוק מוקנה שיקול דעת רחב בשאלת הפתיחה בחקירה פלילית, ובהמשך, בנוגע לאופן ניהולה של החקירה (בג"ץ 1971/15 אלמסרי נ' הפרקליט הצבאי הראשי (18.7.2017); בג"ץ 308/17 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה (17.7.2017); בג"ץ 6711/16

בני משפחת המנוח מיכאל מנשרוב ז"ל נ' פרקליטות מחוז תל אביב (9.11.2016)). הלכה זו נכונה, ביתר שאת, כאשר עסקינן בשיקול דעתו של הגורם העומד בראש התביעה הכללית, הוא המשיב 1. התערבות בשיקול דעתו של המשיב 1, בנוגע לפתיחה בחקירה פלילית ובאשר לאופן ניהולה, שמורה למקרים חריגים ביותר, ובין היתר, בנסיבות בהן החלטתו של המשיב 1 התקבלה בחוסר סבירות קיצוני, בחוסר תום לב, או על יסוד שיקולים זרים (בג"ץ 6410/14 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' פרקליט המדינה (4.2.2015); בג"ץ 1879/13 עזריאל נ' מר יהודה ויינשטיין, היועץ המשפטי לממשלה (14.5.2014); בג"ץ 6274/11 חברת הדלק בישראלית בע"מ נ' שר האוצר

(26.11.2012);

בג"צ 4550/94 אישה נ' היועץ המשפטי , פ"ד מט(5) 859 (1995)). הלכה זו תקפה אף יותר, כאשר ענייננו בחקירה " תלויה ועומדת ", אשר טרם מוצתה (בג"ץ 7323/08 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה (23.8.2008)).

7.בשלב זה, החליט המשיב 1 על ניהול החקירה הפלילית ב" פרשת 2000 ", באמצעות משטרת ישראל, מבלי להיזקק לסיועה של המשיבה 3, אך גם מבלי לשלול את הצורך בכך, בהמשך. החלטה זו מצויה במתחם שיקול דעתו הרחב של המשיב 1, והעותרת לא הצביעה על כל פגם שנפל בהחלטה זו, העשוי להצדיק את התערבותנו.

מסקנה זו עומדת על מכונה, בין אם עניינה של העתירה בחקירתו של המשיב 4, בגין חשדות לכאוריים לביצוע עבירות מתחום ההגבלים העסקיים, אשר המשיב 1 הוא הגורם המוסמך והבלעדי להחליט על פתיחתה (סעיף 17(א) לחוק יסוד: הממשלה), ובין אם היא נוגעת לחקירתם של " מעורבים נוספים ", על חלקם הצביעה העותרת בהודעתה. יצוין, כי חקירתם של "המעורבים הנוספים" ,

לשיטת שני הצדדים, מחייבת אף היא את אישורו של המשיב 1, ולוּ באופן עקיף, משום מעורבותו ואחריותו לחקירת הפרשה כולה.

בנוסף, לא מצאנו גם כל עילה להעתר לסעד המבוקש נגד המשיבה 3. כפי שהודגש בפסק הדין שניתן בעתירה הראשונה, המשיבה 3 אינה מוסמכת להורות על פתיחה בחקירה פלילית נגד המשיב 4, והדבר נכון גם באשר לחקירת חשדות, לכאורה, בתחום ההגבלים העסקיים. אף חקירתם של " מעורבים נוספים " בפרשה, על ידי המשיבה 3, סוגיה שהועלתה רק במסגרת העתירה שלפנינו, מותנית, כאמור, באישורו של המשיב 1, אשר לא סבר, בשלב זה, כי יש בה צורך. עוד אנו שותפים לעמדת המשיבים 2-1, כי ניהול חקירה עצמאית מטעמה של המשיבה 3 עשוי לפגוע בניהולה וביעילותה של חקירת הפרשה, המצויה בעיצומה.

8.אכן, העותרת הקפידה להדגיש בעתירתה, כי אין היא מבקשת שבית המשפט ימיר את שיקול דעתם של המשיבים 3-1 בשיקול דעתו, ואין היא מלינה על השיקולים העומדים " ביסוד ההחלטה להמנע מפתיחה בחקירה ". השגת העותרת, כך נטען, נוגעת רק להמנעות המשיבים 3-1 מלבחון את הראיות הלכאוריות, שלשיטתה התגבשו בפרשה זו, ושעל יסודן יש להכריע בשאלת חקירת ההיבטים " ההגבליים " שלה. ואולם, אף החלטת המשיבים 2-1 " שלא להחליט ", בשלב זה, ושלא להרחיב את החקירה גם לתחום ההגבלים העסקיים, מצויה בשיקול דעתם הרחב, ולא נמצאה לנו כל עילה להתערב בו. נוסיף עוד, כי עמדתה של העותרת בדבר קיומן של אותן ראיות לכאורה מבוססת על פרסומים שונים בכלי התקשורת, ואין בהחלטתנו זו כדי להביע עמדה בדבר טיבן ומשקלן של אותן ראיות.

9.סוף דבר, העתירה נדחית על הסף, ומשכך, נדחית גם הבקשה למתן צו ביניים.

בנסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות.