בג"ץ 6103-22 בג"ץ 6103-22

השופט א' שטיין:

העתירה

1.בעתירה שלפנינו מבוקש כי נבטל את צו התכנון והבנייה (גולן) (מרחב תכנון מיוחד), התשפ"ב-2022, אשר הוצא על ידי שרת הפנים ביום 2.6.2022 (להלן: צו התכנון המיוחד או הצו, לפי העניין).

הרקע לעתירה

2.ביום 26.12.2021 התקבלה החלטת ממשלה מס' 864 (להלן: החלטת הממשלה) במסגרתה אושרה תכנית "לעידוד צמיחה דמוגרפית בת קיימא ביישובי המועצה האזורית גולן וקצרין". החלטת הממשלה הציבה כיעד את הכפלת אוכלוסיית התושבים באזור רמת הגולן עד לשנת 2025. עוד נקבע בהחלטה זאת כי יש "להנחות את שרת הפנים לקדם הקמת ועדה מיוחדת כמשמעה בסעיף 32 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבנייה), לצורך הקמת שכונות מגורים חדשות ביישובים הקיימים [...] וכן לצורך תכנון הקמת יישובים חדשים [...] לרבות פיתוח תעשייה, מסחר ותעסוקה".

3.בעקבות החלטת הממשלה, ביום 2.6.2022 חתמה שרת הפנים על צו התכנון המיוחד אשר קובע מרחב תכנון מיוחד באזור רמת הגולן ומגדיר את גבולותיו (להלן: מרחב התכנון המיוחד). כפועל יוצא מכך, מורה הצו על הקמת ועדה מיוחדת לתכנון ובנייה לשטחים אלו (להלן: הוועדה המיוחדת).

4.בהמשך לכך, נקבעה ישיבה של המועצה הארצית לתכנון ובנייה (להלן: המועצה הארצית) ליום 5.7.2022 – לצורך דיון בהתאמת מרחב התכנון המקומי של אזור הגולן (להלן: מרחב התכנון המקומי) למרחב התכנון המיוחד. ביום 4.7.2022 פנתה העותרת – החברה להגנת הטבע – למועצה הארצית בבקשה להסיר את הדיון בנושא זה מסדר יומה של המועצה בטענה כי צו התכנון המיוחד הוצא שלא כדין. בו ביום, השיב נציג הוועדה הארצית לפניית העותרת ודחה את בקשתה – זאת, בין היתר, מהטעם כי הדיון כלל אינו עתיד לעסוק בהקמת מרחב התכנון המיוחד, כי אם בתיקון הנדרש בשל הקמתו לגבולות מרחב התכנון המקומי.

5.ישיבת המועצה הארצית התקיימה כמתוכנן ביום 5.7.2022, ובסיומה המליצה המועצה על שינוי מרחב התכנון המקומי בהתאם לגבולות מרחב התכנון המיוחד, בכפוף למספר שינויים בגבולות מרחבי התכנון השונים.

6.ביום 30.8.2022 פנתה העותרת לשרת הפנים בבקשה לבטל את צו התכנון המיוחד. בטרם התקבל מענה לפנייה זאת, ביום 13.9.2022 הוגשה העתירה שלפנינו, במסגרתה ביקשה העותרת שנורה על ביטול הצו האמור.

טענות הצדדים

7.העותרת טוענת כי הצו מושא העתירה אינו חוקי ודינו להתבטל – זאת, מאחר שאין בנמצא תכנית להקמת שכונה חדשה במרחב התכנון המיוחד כנדרש בסעיף 32(ב) לחוק התכנון והבנייה. עוד טוענת העותרת כי ההכרזה על מרחב התכנון המיוחד נגועה בחוסר סבירות קיצוני. לדבריה, ההכרזה קוטעת את הרצף התכנוני באזור רמת הגולן באמצעות חלוקתו למקטעים מרוחקים ומנותקים זה מזה, כאשר האחריות התכנונית לגביהם תפוצל בין גורמי התכנון השונים. נטען כי חלוקה כאמור לא תאפשר תכנון זהיר המותאם לרגישות האזורית הנובעת מקיומם של שטחי טבע ייחודיים לצד שטחי אש נרחבים. לשיטת העותרת, הוועדה המיוחדת היא גוף אשר פעילותו מונחית אינטרסים נקודתיים המכוונים להגדלת אוכלוסיית האזור, באופן אשר מעלה חשש ממשי לפגיעה באינטרסים סביבתיים ותכנוניים אחרים.

8.מנגד, המשיבים סבורים כי דין העתירה להידחות. המשיבים טוענים כי העותרת לא מיצתה הליכים כדין בטרם הגשת העתירה, שכן היא הגישה את העתירה דנן מבלי שניתן להם פרק זמן מספק להשיב לפנייתה. לא זו אף זו: מדובר בעתירה מוקדמת, שכן הצו מושא העתירה כלל לא נכנס לתוקף. סעיף 4 לצו קובע כי הצו ייכנס לתוקפו רק לאחר תחילתו של תיקון לצו התכנון והבנייה (גולן), התשמ"ג-1983 (להלן: צו התכנון המקומי), אשר יקבע את מרחב התכנון המקומי בהתאם לשטחים שנגרעו ממנו בצו התכנון המיוחד. דא עקא, צו התכנון המקומי טרם תוקן, ולפיכך צו התכנון המיוחד לא נכנס לתוקף. המשיבים מוסיפים וטוענים כי אין זה מן הנמנע שבטרם כניסתו של הצו לתוקף, ייעשו בו שינויים בהתאם להמלצותיה של המועצה הארצית.

דיון והכרעה

9.דין העתירה להידחות על הסף מהטעמים שנמנו בתגובת המשיבים.

10.צו התכנון המיוחד טרם גובש באופן סופי ומחייב, שכן, כאמור, כניסתו לתוקף הותנתה בתיקון צו התכנון המקומי – תיקון אשר טרם נעשה. תיקון צו התכנון המקומי אינו תנאי טכני גרידא, כי אם תנאי מהותי אשר עשוי להשפיע על תוכנו של הצו מושא העתירה ולהביא לשינוי בגבולותיו של מרחב התכנון המיוחד – גבולות אותם תוקפת העותרת בעתירתה. בנסיבות אלה, אין מנוס מלקבוע כי העתירה שלפנינו, עתירה מוקדמת היא; ומשכך הוא, דינה להידחות על הסף (ראו, למשל: בג"ץ 2683/06 שוורץ נ' פורת, פסקה 4 והאסמכתאות שם (4.7.2006); בג"ץ 4366/21 חברת סי בר בע"מ נ' הוועדה הארצית לתכנון ולבנייה של תשתיות לאומיות, פסקה 11 והאסמכתאות שם (3.10.2021)).

11.העתירה שלפנינו נדונה לדחייה גם בשל אי-מיצוי הליכים. כידוע, פנייתה של עותרת לרשות המינהלית בטרם הגשת עתירה לבית משפט זה, איננה מספיקה, ככזאת, בכדי לעמוד בדרישת הסף למיצוי הליכים. כדי לעמוד בדרישת סף זו, על העותרת לתת לרשות המוסמכת שהות מספקת לבחון את נושא הפנייה, לגבש את תשובתה ולהגיב לפנייה (ראו: בג"ץ 2572/17 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' הממונה על ההגבלים העסקיים, פסקה 3 (30.3.2017); בג"ץ 5797/20 הרן נ' שר הביטחון, פסקה 4 (24.8.2020)). מהעתירה עולה כי העותרת מיהרה להגיש את עתירתה בחלוף שבועיים בלבד (!) מיום פנייתה הראשונה למשיבה 1. לא מצאתי דחיפות מיוחדת אשר יכולה היתה להצדיק חיפזון כאמור – זאת, בין היתר בשים לב לכך שהצו מושא העתירה טרם נכנס לתוקף. בנסיבות אלו, לא ניתן לומר כי למשיבים ניתנה שהות מספקת לגיבוש עמדה בסוגיה הנדונה, וממילא העתירה אינה יכולה להתברר לפנינו בעת הזאת ובמתכונתה.

12.העתירה נדחית אפוא. העותרת תישא בהוצאות המשיבים 6-1 בסך כולל של 5,000 ש"ח. המשיבה 7 – המועצה האזורית גולן – לא הגישה תגובה מפורטת לעתירה. חלף זאת, היא הניחה לפנינו הודעה קצרה בדבר הצטרפותה לטענות המדינה. בנסיבות אלו, אין אנו פוסקים הוצאות לטובתה.