בג"ץ 5597/15 אבו ג'ודה כאותר נ. מדינת ישראל משרד הפנים

השופט נ' הנדל:

1.העותרת נולדה להורים ישראלים בארצות הברית, שבה היא מתגוררת עד היום. מתוקף מעמדם של הוריה היא בעלת מעמד של תושבת קבע. היא עותרת למתן תעודת זהות, לאחר שבקשות שהגישה בעניין זה סורבו. לטענתה, מעמדה כתושבת קבע, בעלת מספר זהות, מחייב לתת לה תעודת זהות. עוד הודגש כי אין באזרחותה האמריקאית לשנות זאת. מנגד הטעימה המדינה כי על פי הדין, תנאי לקבלת תעודת זהות ראשונה היא היותו של התושב "נמצא" בישראל, על דרך של מגורי קבע.

2.על פי חוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965, החובה לקבל תעודת זהות מוטלת על " תושב הנמצא בישראל שמלאו לו 16 שנה "

(סעיף 24 לחוק).

"תושב" מוגדר כ" מי

שנמצא בישראל כאזרח ישראלי או על פי אשרת עולה או תעודת עולה או על פי רישיון לישיבת קבע ". אם כן, אין די באזרחות או תושבות קבע כדי לחייב קבלתה של תעודת זהות. יש צורך גם בכך שהאזרח או התושב יהיה "נמצא" בישראל. ומה באשר לזכאות לתעודה כזו? הלכה פסוקה היא כי ההימצאות בישראל היא גם תנאי לזכות לקבל תעודת זהות (ראו למשל בג"ץ 1115/01 ג'ראדאת נ' שר הפנים

(20.11.2002) ). כך, למשל, בבג"ץ 7092/07 קורנבליט נ' משרד הפנים – מנהל האוכלוסין

(7.12.2009), נדון עניינם של עותרים שקיבלו אזרחות ישראל, ועתרו לקבלתה של תעודת זהות. וכך נקבע:

"העותרים מבקשים כי נורה למשיב להנפיק להם תעודות זהות, ולכך אין בידינו להיעתר... גם סעיף 1 וגם סעיף 24 לחוק [ מרשם האוכלוסין ] אינם מסתפקים בכך שהתושב הוא אזרח ישראלי לעניין קבלתה של תעודת זהות, אלא נדרש כי יתקיים בו " נמצא בישראל ". נוכח העובדות שאינן שנויות במחלוקת, שוב אין ספק כי עניין אחרון זה אינו מתקיים בעניינם של העותרים, ומכאן המסקנה כי דין עתירתם להידחות, וכך אנו עושים".

כך גם במקרה שלנו. העותרת אינה טוענת כי היא מצויה בישראל, אלא מבקשת להנפיק לה תעודת זהות אך מכוח תושבותה. דא עקא, מעמד כזה אינו מקנה מיניה וביה גם את הזכות להנפקת תעודת זהות. יצוין כי בטרם מתן פסק דין זה, הוענקה לעותרת הזדמנות להתמודד עם המשוכה המשפטית המתוארת, ולא היה בתגובתה מענה לכך.

3.העתירה נדחית. העותרת תישא בהוצאות המשיבה בסך של 2,000 ש"ח.