בג"ץ 561/02 זיוה סוסק נ. הרשות המוסמכת לצורך חוק נכי רדיפות הנאצים

בפניי בקשה לחיוב המשיבה בהוצאות, לאחר שהעתירה נמחקה לבקשת העותרת.

העתירה הוגשה ביום 17.1.02. הסעד המבוקש בה הוא כי תינתן החלטה, על ידי המשיבה, בתביעה שהגישה העותרת לתגמול מאת המשיבה, במסגרת חוק נכי רדיפות הנאצים תשי"ז – 1957.

מתברר, כי ימים ספורים אחרי הגשת העתירה, ביום 27.1.02, ניתנה החלטת המשיבה. בכך התייתרה העתירה, ומכאן הבקשה למחיקתה ולחיוב המשיבה בהוצאות.

המשיבה בתגובתה לבקשה לחיוב בהוצאות מצביעה על קשיים משפטיים ועובדתיים בבירור הבקשה. היא מצביעה גם על כך, שתיקה של אמה של העותרת, אשר היה נחוץ לבירור העניין, אבד, והיה צורך בשיחזורו.

כל אלה ודאי תרמו לעיכוב בקבלת ההחלטה בעניינה של העותרת. עם זאת, אין בהם כדי להסביר את משך העיכוב, למעלה מ-4 שנים לאחר הגשת הבקשה. אף אין בהם כדי להסביר, מדוע לא ניתן עדכון מפורט לעותרת, על מנת להעמידה על מצב הבירור של בקשתה. אין בדברים גם כדי להסביר מדוע מכתב של בא כוח העותרת, אשר דרש עובר להגשת העתירה כי תינתן החלטה בעניינה, כלל לא נענה על ידי המשיבה. אף לא ניתן הסבר, כיצד קרה שזמן קצר ביותר אחרי הגשת העתירה, ניתנה החלטה בבקשה לאחר שזו בוששה במשך תקופה כה ארוכה.

במצב זה, הגשת העתירה, המיועדת לעצם מתן ההחלטה ולא לעיצומה של ההחלטה, היתה מוצדקת בעת הגשתה. בנסיבות העניין אף עולה, לכאורה, כי הגשת העתירה תרמה, לכל הפחות, לכך שדרישת העותרת למתן החלטה אמנם נענתה. אני סבור, כי נסיבות אלה מצמיחות לעותרת זכות לכך שהמשיבה תישא בהוצאותיה (ראו בג"צ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מח(4) 217).

אשר לגובה ההוצאות, הרי שכאן ניתן לתת משקל מסויים לקשיים עליהם מצביעה המשיבה בבירור הבקשה. על רקע זה, ובהביאי בחשבון את מכלול נסיבות העניין, החלטתי לחייב את המשיבה בהוצאות העותרת בסך של 8,000 ₪. לסכום זה יש להוסיף מע"מ כחוק, וכן הפרשי הצמדה ורבית מיום החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל.