בג"ץ 5703/12 חברת מואססת אלאקסא בע"מ נ. אוניברסיטת תל אביב

1.

לפניי בקשה דחופה למתן צו ביניים, אשר הוגשה

ביום 24.07.2012 על-ידי חברת מואססת אלאקסא בע"מ (להלן: המבקשת ), שלהגדרתה עוסקת בטיפול בענייני העדה המוסלמית בישראל " בכל הקשור להקדשים המוסלמים ובעיקר בתי קברות ומסגדים ". לטענת המבקשת, בחלקות קרקע שמספרן 5,8,70,109,150,222,230,234 בגושים 6650 ו- 6651, אשר מצויות בתל אביב (להלן: המקרקעין ), והמיועדות להקמת מתחם מעונות הסטודנטים " ברושים " של אוניברסיטת תל אביב (להלן: מתחם המעונות ), מצויים שרידי בית קברות מוסלמי.

2.

מטרת הצו המבוקש הינה למנוע מאוניברסיטת תל-אביב (להלן: המשיבה 1 ), חברת שיכון ובינוי סולל בונה תשתיות בע"מ (להלן: המשיבה 2 ) ורשות העתיקות (להלן: המשיבה 3) מלבצע עבודות חפירה, פיתוח, ובנייה במקרקעין, וכן לאסור בצו על הוצאת עצמות ופינוי הקברים שנתגלו בהם.

3.

יצויין, כי הבקשה הינה חלק מעתירה למתן צו על תנאי, שיורה למשיבות לנמק מדוע הן פועלות לבניית מתחם המעונות על המקרקעין האמורים וכן מדוע הן נדרשות להוצאת עצמות המתים הקבורים במקרקעין, והכל תוך פגיעה בערך קדושת המת. בסיום הבקשה וכתב העתירה, התבקש בית המשפט אף להורות על החזרת המצב לקדמותו.

ביום 24.07.2012, קבעתי כי הדיון בעתירה יתקיים בפני הרכב תלתא, והמשיבות התבקשו להגיב לבקשה למתן צו ביניים עד ליום 7.8.2012, כפי שעשו.

רקע עובדתי

4.

בשנת 2008, סיכמו המשיבות 1 ו-2, כי המשיבה 2 תבנה את מתחם המעונות על המקרקעין המצויים בבעלות המשיבה 1. אין מחלוקת כי על המקרקעין חלה תב"ע 2646, אשר פורסמה ברשומות למתן תוקף עוד ביום 16.06.2003, ומייעדת את המקרקעין ל" אזור מבני ציבור ". עוד עולה מתגובת המשיבה 3, כי המקרקעין מהווים חלק מאתרי עתיקות " תל אביב, אל שיח' מונס תל " ו-" תל אביב, רמת אביב ", שהינם אתרי עתיקות מוכרזים כדין.

5.

בחודש מאי 2011, הגישה המשיבה 1 לוועדה המקומית לתכנון ולבנייה בתל אביב, בקשה לקבלת היתר לבניית מתחם המעונות, מבלי שהוגשה לבקשה כל התנגדות מטעם המבקשת.

6.

עובר לקבלת היתרי הבנייה על המקרקעין, פנו המשיבות 1 ו-2 למשיבה 3 בבקשה שזו תבצע במקרקעין בדיקות ארכיאולוגיות מקדימות. יצויין, כי המשיבה 3 התנתה את ביצוע עבודות הפיתוח במקרקעין, בביצוע בדיקות כאמור, בהמשך לאמור בסעיף 29 לחוק העתיקות, התשל"ח- 1978. באותן בדיקות, שהחלו בחודש יוני 2011, התגלו עתיקות וקברים, שחייבו ביצוע חפירות ארכיאולוגיות מדעיות במקרקעין. בחודש ספטמבר 2011, ביצעה המשיבה 3, בהתאם להזמנת המשיבות 1 ו-2, חפירות הצלה בחלק מהמקרקעין.

7.

במסגרת החפירות, נפתחו שלושה שטחי חפירה

ונחשפו שישה בורות ספיגה , ובהם ממצאים קרמיים מהתקופות הממלוכית והעות'מאנית, בור נוסף, ששימושו אינו ברור, ו-26 קברים חצובים בסלע כורכר מהתקופה העות'מאנית, והם העומדים במרכז העתירה והבקשה הנלווית לה.

כל הקברים נחצבו בכיוון מזרח- מערב, ובכל אחד מהם התגלו שרידי נקבר אחד לפחות. לטענת המשיבה 3, ראשי הקברים נמצאו מונחים בצד מערב, כשהפנים פונות לכיוון דרום. וכי " על פי שיטת הקבורה ותנוחת הנקברים מדובר ככל הנראה בקברים מוסלמיים ".

עם סיום חפירות ההצלה ותיעוד הממצאים, " שיחררה " המשיבה 3 את שטח המקרקעין, בהם בוצעו החפירות (להלן: השטח המקורי ), להמשך עבודות הפיתוח והבנייה מטעם

המשיבה 2.

8.

במהלך ביצוע עבודות הבניה והפיתוח, בוצעה חריגה מהשטח המקורי, בעקבותיה התגלו, בשטח מקרקעין נוסף (להלן: השטח החדש ) מספר קברים, הדומים, לטענת המשיבה 3, לאלו שנתגלו בשטח המקרקעין המקורי.

עם גילוי הממצאים, עצרה המשיבה 2 את עבודות החפירה, ופנתה לקבלת הנחיות מהמשיבה 3. המשיבה 3 הבהירה כי עליה לבצע בדיקות ארכיאולוגיות יסודיות ומקיפות בשטח החדש, כאשר המועד המשוער לסיומן הוא סוף חודש ספטמבר 2012. רק במועד זה, ובכפוף לתוצאות הבדיקות, תקבע המשיבה 3 את עמדתה באשר להמשך העבודות בשטח החדש. יצויין, כי נכון למועד הגשת תגובת המשיבה 2 לבקשה, נתגלו בשטח החדש כ 20 קברים חדשים.

9.

ביום 26.2.2012, ניתן למשיבה 1 היתר הבנייה על המקרקעין, אשר בהתאם להוראותיו, מתחייבת המשיבה 1 להפסיק

את עבודות הבנייה, אם יתגלו במקום עתיקות, ולהודיע על כך למשיבה 3.

טענות המבקשת

10.

לטענת בא כוח המבקשת, עו"ד מוחמד סולימאן, במהלך עבודות הפיתוח והבנייה במקרקעין, נודע למרשתו כי במקום נחשפו שרידי עצמות וקברים. בעקבות זאת, הגיעו נציגי המבקשת לשטח, ותיעדו את אשר נתגלה. לאור מנח שרידי העצמות והקברים, כך נטען בבקשה, מדובר בגופות מוסלמים " שככל הנראה נקברו בבית הקברות המוסלמי שיך מואנס, של הכפר שנחרב ". לחיזוק עמדתה זו צירפה המבקשת לבקשה גליון מארכיון מרכז מיפוי ישראל, לפיו, במקרקעין היה ממוקם בית קברות מוסלמי.

11.

עם גילוי הממצאים פנתה המבקשת בכתב, ביום 11.07.2012, לנשיא המשיבה 1 ולמשיבה 2, בבקשה לחדול מביצוע עבודות הבנייה, ולנסות ולמצוא יחדיו פתרון מכובד וראוי לסוגיה. לטענת המבקשת , הבקשה לא נענתה, אך

יחד עם זאת,

למחרת היום, הופסקו העבודות במקרקעין. משהגיע לידי המבקשת מידע לפיו עבודות הבנייה אמורות להמשך ביום 24.07.2012 , הוגשה על ידה העתירה למתן צו על תנאי, והבקשה מושא החלטה זו.

12.

לעמדת המבקשת, פעילות המשיבות בשטח בית הקברות, לרבות פעולות חפירה בו והוצאת עצמות הנפטרים משטחו, אסורה לחלוטין לפי ההלכה המוסלמית, ומהווה פגיעה קשה ביותר בקדושת עצמות המת. עוד הודגש, כי מעשי המשיבות מהווים הפרה של הזכות החוקתית לכבוד המת, שהינה חלק מהזכות לכבוד האדם, המעוגנת בחוק יסוד

: כבוד האדם וחירותו.

תגובות המשיבות

13.

הטענה המשותפת לכלל המשיבות הינה כי הטיפול בשרידי העצמות והקברים שנמצאו בשטח המקורי נעשה בזהירות וברגישות המתחייבות מהנסיבות, וזאת בתיאום עם נציג המשרד לשירותי דת, ובהתאם להנחיות היועץ המשפטי לממשלה משנת 1994, בדבר הטיפול בעצמות אדם. המשיבות התחייבו לנהוג כך גם בהמשך, הן במהלך ביצוע העבודות בשטח המקורי, והן באשר לעבודות הפיתוח בשטח החדש, ובהתאם להנחיות שתוציא המשיבה 3 בנושא. בנסיבות אלו, כך נטען, יש לדחות את הבקשה דנן.

14.

באי כוח המשיבה 1 ובאי כוח המשיבה 2 הוסיפו והבהירו, כי דחיית הבקשה, והמשך עבודות הבנייה, אינם מהווים פגיעה משמעותית בכבוד המת, אם בכלל, שכן המשיבות עצמן, יזמו ופעלו לביצוע בדיקות ארכיאולוגיות בשטח המקורי ולהשלמתן בחפירות ההצלה, עוד טרם שהעלתה המבקשת, או גורם אחר מבני הקהילה המוסלמית, כל טענה בדבר פגיעה אפשרית בכבוד הנפטרים. רק לאחר שהמשיבה 3, טיפלה כראוי בשרידי העצמות , בהתאם להנחיות הרלוונטיות, המשיכה המשיבה 2 בעבודה בשטח, ואין היא מבצעת עבודות בשטח החדש, עד שתקבל הנחיות חדשות בעניין זה, מטעם המשיבה 3. באי כוח המשיבה 1 אף ציינו, כי ספק אם פיתוח המקרקעין המקורי אסור על-פי הדין השרעי. לעומת זאת, אם תתקבל הבקשה, תגרם פגיעה קשה בהמשך ביצוע פרוייקט הבנייה, בו הושקעו מאות מליוני שקלים, שמקורם בקופה הציבורית ובהשקעות כספיות מטעם המשיבה 2, ואשר נועד לרווחת הסטודנטים. סטודנטים אלו, כך צויין, מגיעים לרוב מהפריפריה, ומתקשים למצוא באזור מקום מגורים, מפאת מחירי הדיור והשכירות בסביבה, כך שמתחם המעונות המתוכנן הוא פתרון הדיור היחיד עבורם.

15.

יש לציין, כי

לטענת באי כוח המשיבות 1 ו-2 , יש לדחות את הבקשה על הסף, עוד טרם בירורה לגופה, וזאת משום השיהוי שחל בהגשתה, נוכח העובדה כי התוכנית, המגדירה את המקרקעין כ " אזור מבני ציבור ", פורסמה להתנגדויות עוד בשנת 1999, ואף קודם לכן חלו על המקרקעין תוכניות המייעדות אותם לצרכי פיתוח.

עוד נטען, כי על המבקשת היה לצרף לבקשה את הועדה המקומית ואת הועדה המחוזית לתכנון ולבנייה בתל אביב, שכן המשיבות 1 ו-2 פעלו בהתאם לתוכנית שאושרה על ידי הוועדה המחוזית, ובהתאם להיתר בניה שהוצא על ידי הוועדה המקומית, כאשר אי צירופן מהווה עילה לדחיית הבקשה לאלתר. בהמשך לאמור, הובהר, כי מאחר שהבקשה משיגה, למעשה, על עצם הבנייה במתחם, עומד בפני המבקשת סעד חלופי, בדמות פנייה לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, ואף מטעם זה יש לדחות את הבקשה על הסף.

האיזון החוקתי

16.

הבקשה שלפניי מעלה, ולא לראשונה, את הצורך להכריע בין פגיעה פוטנציאלית בזכות לכבוד האדם לאחר מותו וברגשות בני הקהילה אליה הוא משתייך לבין ההגנה על זכות הקניין, המקנה לבעל זכויות במקרקעין את האפשרות לבנות עליהם ולפתחם. לצד זכות זו, יש להביא בחשבון גם את ההגנה על האינטרס הציבורי בפיתוח הקרקע והבנייה בישראל, בייחוד לאור ההיקף המצומצם של עתודות הקרקע במדינתנו, והיותה רוויה בעתיקות (בג"צ 8497/04

חברת אלאקסא לפיתוח נכסי ההקדש נ' כרם מהר"ל- מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ

(לא פורסם, 17.06.2009); בג"צ 516/08

חברת אלאקסא אלמובארק בע"מ נ' מושב אחיהוד -אגודה חקלאית

(לא פורסם, 18.06.2009)).

אין להקל ראש בחשיבות ההגנה על כבוד המת, הנגזרת מזכות האדם לכבוד עוד בחייו, זכות המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (בג"צ 4734/08 חברת אלאקסא אלמובארק בע"מ נ' מקורות - חברת המים הלאומית

(לא פורסם, 18.01.2009); בג"צ 52/06 חב' אלאקסא לפיתוח נכסי ההקדש המוסלמי בא"י בע"מ נ' Simon Wiesenthal Center Museum Corp.

(לא פורסם, 29.10.2008);

בג"ץ 6685/05 חברת אלאקסא לפיתוח נכסי ההקדש המוסלמי בע"מ נ' חברת י.ג. ארכיאולוגיה חוזית בע"מ (לא פורסם, 18.01.2007)). ואולם, אין מדובר בזכות מוחלטת, ובעניינו, כאמור, היא מתנגשת בזכות להגנה על הקניין ובאינטרסים ציבוריים ברי-חשיבות אחרים.

מן הכלל אל הפרט

17.

לאחר עיון בטענות הצדדים, הנני סבור כי בנסיבות דנן, האיזון הראוי בין השיקולים כבדי המשקל, נוטה בבירור לטובת קבלת עמדת המשיבות, ודחיית הבקשה למתן צו ביניים, בדבר הפסקת עבודות הבניה והפיתוח בשטח המקורי. על אחת כמה וכמה, אינני מוצא טעם להענות לבקשה בדבר " החזרת המצב לקדמותו ", ככל שזו מהווה חלק מהבקשה שלפניי.

עוד אציין, טרם פירוט הנימוקים להחלטתי, כי הבקשה לאסור על הוצאת עצמות הנקברים משטח המקרקעין, מתייחסת, בהכרח, לעבודות הצפויות בשטח החדש. בנסיבות אלו, משהמשיבה 3 אסרה, לפחות בשלב זה, על ביצוע עבודות בשטח זה, והמשיבות פועלות לפי הנחיותיה, הנני סבור כי מדובר בבקשה מוקדמת, שאינה דורשת הכרעה בנקודת הזמן הנוכחית.

18.

מסקנתי, כי יש לדחות את הבקשה למתן צו ביניים, נסמכת על מספר אדנים.

הראשון, עניינו היקף ההגנה הראוי על זכות האדם לכבוד לאחר מותו, בנסיבות בהן מתייחסת הבקשה לאינטרס הציבורי שלמור על זכרו, להבדיל מהאינטרס האישי של הנפטר, בעודו בחיים, כי יזכה להגנה על כבודו עם פטירתו. ההלכה הפסוקה, כפי שהתוותה בבג"צ 52/06 האמור, הכירה בשלושה מעגלי אינטרסים שונים בהגנה על כבוד המת:

"ראשית, וחשוב מכל, ליבתה של הזכות לכבוד המת טמונה באינטרס הנפטר בעודו בחיים, בהגנה על כבודו לכשיילך לעולמו. שורשיו של אינטרס זה בציפייתו הלגיטימית של אדם, בעודו בחייו, כי כבודו, ציפיותיו, רצונותיו ומורשתו, יישמרו ויכובדו גם לאחר פטירתו. מעגל אינטרסים שני נעוץ בהגנה על בני משפחתו של הנפטר, אשר פגיעה בזכרו ובכבודו אחוזה ושלובה בפגיעה בכבודם שלהם... עניינו של האינטרס במעגל השלישי של כבוד המת הוא בהיבט הציבורי, והוא משתלב באחריותה של החברה לכבד את בניה שהלכו לעולמם, ולהגן על זכרם ועל כבודם. הנפטרים היו בחייהם חלק בלתי נפרד מן החברה, מן הציבור ומן המדינה; כשם שהחברה חבה בהגנה על כבודם בחייהם, כך היא חבה בכבודם במות ם"

בענייננו, אין מדובר בקברים של נפטרים בעלי זהות קונקרטית והבקשה שלפניי לא הוגשה על ידי מי מבני משפחתם. מדובר בבקשה, שעיקרה להגן על האינטרס הציבורי , והמוסרי בדבר כיבוד זכרו של המת, המתבטא בחובתה של החברה לספק אמצעים מתאימים לקבורת הנפטרים ולדאוג לשמירה על בתי הקברות מפני חילולם .

בנסיבות אלו, כאשר הפגיעה האפשרית היא במעגל האינטרסים השלישי, הזכות להגנה על כבוד המת, הינה מוגבלת יחסית לנסיבות בהן נפגע אינטרס כבוד המת במעגלים האחרים (ראו בג"צ 52/06 לעיל, וכן בג"צ 8119/10 פרידמן נ' שר הפנים (לא פורסם, 13.01.2011)).

19.

השני, נוגע לעובדה כי הבקשה דנן עוסקת בפגיעה אפשרית בשרידי קברים עתיקים, סמויים מן העין , שנגלו, דרך מקרה, ואין מדובר בבית קברות מוכר וגלוי, אשר לציבור המוסלמי יש זיקה רגשית מיוחדת אליו. במצב דברים זה, וכאמור בבג"צ 52/06, תוענק לזכות לכבוד המת הגנה מופחתת

:

"יש למתוח אבחנה בין בית קברות גלוי לעין ומוכר, המסווג ככזה מבחינה תכנונית, המשמש מוקד להתייחסותו של הציבור והעדה הנוגעת בדבר, לבין חשיפת קברים עתיקים סמויים מעין במתחם תכנוני, הנחשפים אגב ביצוע עבודות, אשר הציבור אינו יודע על קיומם קודם לכן. אתר כזה אינו מהווה מוקד התייחסות רגשית ודתית לציבור כלשהו עד לגילויו עם תחילת הפעולות למימוש התכנית, ואין לציבור או לפרטים בו זיקה רגשית מיוחדת אליו במהלך דורות רבים. מציאות זו מפחיתה אף היא מהמשקל שניתן לייחס לערך כבוד המת באתר כזה לצורך האיזון החוקתי הנדרש" (ראו גם בג"צ 516/08

לעיל).

לעניין זה יש לציין, כי מהמסמכים המצורפים לבקשה לא עולה כי במקרקעין האמורים ממוקם בית קברות מוסלמי. הגליון שמקורו במרכז מיפוי ישראל (נספח ב לבקשה) מוכיח כי בית קברות מוסלמי היה ממוקם בגוש 6647 , מדרום למקרקעין, בגינם הוגשה הבקשה שלפניי.

20.

האדן השלישי התומך בהחלטתי לדחות את הבקשה, נעוץ בעובדה, כי בדין השרעי אין תמימות דעים לגבי האיסור לבנות בשטח בו נתגלו שרידי קברים עתיקים, כפי שנטען בבקשה. ושוב, עליי להדרש לדברים שנאמרו לעניין זה על-ידי השופטת פרוקצ'יה בבג"צ 52/06, וזאת לאור קבלת חוות דעת מומחים למשפט המוסלמי:

" ראוי להסתפק, בנסיבות הענין שלפנינו, בהנחה כי קיימת מחלוקת בשאלה באיזו מידה דת האיסלאם מאפשרת, מבחינת ציוויי ההלכה, בנייה ופיתוח בקרקע שמתחתיה נמצאים שרידים קברים עתיקים, ובאיזו מידה היא מתירה העברה והעתקה של קברים כאלה למקומות חלופיים כדי לאפשר פיתוח. כן ניתן לומר, כי קיים לפחות זרם מחשבה דומיננטי באיסלאם, החותר לאיזון בין ישן לחדש גם בתחום זה, והמציאות מראה כי גם בישראל בוצעו עבודות בנייה ופיתוח שונות על מתחמי קברים מוסלמיים באיזורים שונים של הארץ, שלא בניגוד לעמדת הקהילה המוסלמית".

רוצה לומר, כי קיימת אפשרות שעמדת המשיבות שלפניי, בדבר המשך עבודות הבנייה במקרקעין, מקובלת גם על פי ההלכה המוסלמית. אפשרות זאת מכרסמת, באופן משמעותי, בתוקף הבקשה שלפניי, ויצויין, כי המבקשת אינה מתייחסת לעניין זה במסגרת העתירה והבקשה דנן.

21.

הרביעי, התנהלות המשיבות עד כה, ובפרט התחייבותן העתידית לנהוג בכבוד וברגישות, באשר לשרידי הקברים שנתגלו ושעשויים עוד להתגלות במהלך סריקת השטח החדש. התנהלות זו מעידה ,כי המשך ביצוע עבודות הבנייה בשטח המקורי, שהינו שטח הקרקע היחיד בו התירה המשיבה 3 את ביצוען, אינו מעלה חשש לפגיעה ממשית בכבוד המת.

כאמור, המשיבות 1 ו-2 פנו למשיבה 3, עוד טרם החלו עבודות הבנייה בשטח המקורי, על מנת שזו תבצע בו בדיקות ארכיאולוגיות. רק לאחר שהמשיבה 3 ביצעה את הבדיקות ובעקבותיהן, בוצעו חפירות הצלה, החלו המשיבות בעבודות הפיתוח, שכזכור, קיבלו היתר בנייה מטעם הרשות המקומית. באי כוח המשיבה 3 מסרו בתגובתם, כי המשיבה טיפלה בממצאים שנתגלו בשטח המקורי, בהתאם להנחיות היועץ המשפטי לממשלה, ובתיאום עם נציג המשרד לשירותי דת, ורק לאחר מכן ניתן אישורה להמשך העבודות בשטח.

יצויין, כי המבקשת הלינה באופן כוללני אודות ביצוע עבודות הבנייה במקרקעין, ולא נדרשה בתגובתה לאופן המדוייק בו נהגו המשיבות במהלך ביצוע עבודות הבניה במקרקעין ובעקבות גילוי הממצאים בהם.

בנסיבות אלו, ולצורך הכרעה בבקשה שלפניי, השתכנעתי כי המשיבות פעלו כראוי, ובהתנהלותן ניסו למזער, עד כמה שניתן, את הפגיעה האפשרית בכבוד המת. מסקנה זו נכונה במיוחד בנוגע למשיבה 3, שהינה רשות ציבורית המנחה את המשיבה 2 ומפקחת על עבודתה במקרקעין. משיבה זו " שיחררה " את השטח המקורי לביצוע עבודות הבנייה רק לאחר שטיפלה בזהירות וברגישות בשרידי הקברים שנמצאו בו, וכך התחייבה כי תנהג גם לגבי השטח החדש.

לדבריה היא " תקפיד כי חפירת הקברים בשטח הפרוייקט תבוצע תוך הקפדה על מילוי הנחיות היועץ המשפטי לממשלה, בזהירות וברגישות, ולאחר מתן הודעה מוקדמת על מועד תחילת ביצוע החפירות לנציג המשרד לשירותי דת וכי לאחר השלמת החפירות השטח, עצמות האדם שיתגלו, יימסרו לנציג המשרד לשירותי דת לקבורה חלופית " (סעיף 19 לתגובה).

גם המשיבה 1, בעלת הזכויות במקרקעין התחייבה בתגובתה " לפעול ברגישות המקסימאלית בנסיבות העניין ותהא מוכנה להגיע לכל הסמכה סבירה אשר תבטיח טיפול נאות ומכובד היה ותתגלינה עצמות ביתר חלקי המקרקעין, אם תתגלינה במהלך הבדיקה...במידה ויתגלו קברים במהלך הבנייה, אלו יועברו באופן הולם " (סעיף 76-73 לתגובתה), כאשר בכל מקרה הבנייה במקום תעשה בפיקוח וליווי של המשיבה 3.

אין לי כל סיבה לפקפק באמיתות הצהרות אלו.

לאור כל האמור, הנני סבור כי המשך עבודות הפיתוח והבנייה בשטח המקורי אינו פוגע במידה ניכרת, אם בכלל, בזכות להגנה על כבוד המת, ואין בו כדי להצדיק הענות לבקשה.

22.

המסקנה האמורה מקבלת משנה תוקף לאור בחינת השיקולים העומדים אל מול הפגיעה

הפוטנציאלית בכבוד המת, והמצדדים בדחיית הבקשה. שיקולים אלו יהוו את האדן החמישי להחלטתי, שלא ליתן את הצו המבוקש.

בהקשר זה, יש להדרש, במקרה דנן, לחשיבות ההגנה על זכות הקניין של המשיבה 1, שאף היא זכות חוקתית, אשר ביקשה כבר בשנת 2008 להקים את מתחם המעונות האמור, קיבלה

את היתר הבנייה המיוחל,

ופעלה עד כה בהתאם להנחיות המשיבה 3.

עוד אציין, כי בנסיבות שלפניי, משעבודות הפיתוח והבנייה מבוצעות בהתאם לתוכנית בניין עיר שאושרה בשנים עברו, והמבקשת לא הגישה לה כל התנגדות, יש גם ליתן משקל לערכי היציבות והוודאות שבהליכי התכנון והבנייה, המתבצעים מול הרשויות הציבוריות, ואשר עליהם הסתמכו המשיבות 1 ו-2 (לעניין זה, ראו האמור בבג"צ 8497/04 לעיל). חשיבותם של ערכים אלו, להמשך תנופת הבנייה והפיתוח בישראל, מחזק את מסקנתי בדבר דחיית הבקשה שלפניי.

עוד יש לתת את הדעת למשמעות החברתית והכלכלית שבבניית מתחם מעונות לסטודנטים, אשר חפצים ללמוד בתל אביב, ומתקשים לממן מגורים בה, וכן לתועלת שתצמח להם, ולציבור בכללותו, מעידוד לימודי ההשכלה הגבוהה, תוך הסרת מכשול המגורים מדרכם של הסטודנטים.

לבסוף, יש ליתן את המשקל הראוי למשאבים הכלכליים הרבים שהושקעו בבניית המתחם, הן במימון המשיבה 2, והן באמצעות כספי ציבור, ואין להתעלם מהעובדה, כי הפסקת עבודות הבנייה בשטח המקורי, תוריד לטמיון השקעה זו.

23.

טרם סיום, אבהיר כי סברתי כי יש לדחות את הבקשה למתן צו ביניים, מטעמים הנוגעים לגופה של בקשה.

יחד עם זאת, לא אכחד כי מצאתי טעם רב אף בטענות הסף, שהעלו באי כוח המבקשים, הן בעניין השיהוי שבהגשת הבקשה והעתירה, וכן בעניין קיומו של סעד חלופי למבקשת בדמות פנייה לבית המשפט לעניינים מנהליים (ראו לעניין זה, בג"צ 3112/10 חברת מואססת אלאקסא בע"מ נ' עיריית תל אביב יפו (לא פורסם, 04.05.2010)).

סוף דבר

24.

הבקשה למתן צו ביניים נדחית בזאת.

בנסיבות דנן אין צו להוצאות.