בג"ץ 571/09 אורי אבני נ. פרקליטות המדינה

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.

עניינה של העתירה בבקשת העותר 1 (להלן: העותר ) להורות לפרקליטות המדינה (להלן: המשיבה ) לפתוח בחקירה פלילית בגין חשד לגניבה נגד עובדי ומנהלי בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: הבנק ), ובהמשך, להעמידם לדין על כך. כן מתבקש במסגרת העתירה להורות על ביטול החלטת המשיבה לדחות ערר שהגיש העותר בעניין זה.

2.

הרקע לדברים, כעולה מן העתירה ומתגובת המשיבה לעתירה, הוא כדלקמן: בין העותר וחברה בבעלותו, העותרת 2, לבין הבנק, נתגלע סכסוך כספי אשר במסגרתו הוגשו תביעות אזרחיות נוגדות מטעם שני הצדדים. כך, הבנק הגיש תביעה בסדר דין מקוצר נגד העותרים בגין יתרות חוב בלתי-נפרעות בחשבונם, והעותרים, מצידם, הגישו בקשת רשות להתגונן ותביעה שכנגד נגד הבנק. בסופו של יום, נעתר בית משפט השלום בחיפה לתביעת הבנק, ודחה את תביעת העותרים. ערעור שהגישו העותרים על פסק הדין לבית המשפט המחוזי נדחה לאחרונה – לאחר שהוגשה העתירה – וזאת למעט לעניין שכר הטרחה שנפסק (ע"א 362/08 ג'יי. בי. ג'יי מזון בע"מ נ' בנק לאומי סניף זכרון יעקב (טרם פורסם, 22.3.2009)).

3.

בחודש יוני 2007, בעוד ההליכים האזרחיים מתנהלים, הגיש העותר תלונה פלילית נגד מספר עובדים ומנהלים בבנק בחשד לגניבה, וזאת על רקע טענתו כי עשרות שיקים מעותדים שהופקדו בחשבונה של העותרת 2 בבנק לאורך תקופה של כשנתיים לא זוכו לטובת החשבון. התלונה הוגשה למשטרת חיפה, הועברה לטיפול משטרת זכרון-יעקב, אך לבסוף הוחלט על סגירת התיק הפלילי. פנייה נוספת של העותר למשטרה בעניין התלונה שהגיש, אשר נעשתה לאחר שלא זכה למענה, הופנתה לפרקליטות המדינה וטופלה, הלכה למעשה, כערר על סגירת התיק הפלילי.

4.

ביום 25.12.08 החליטה הממונה על תחום העררים בפרקליטות המדינה, עו"ד שרון אדרי, לדחות את הערר, תוך שנמסר לעותר כדלקמן:

"... הריני להודיעך כי בחנתי את פנייתך ואת החומר בתיק, ולא מצאתי מקום להתערב בהחלטת המשטרה על סגירת התיק.

עניין התלונה בסכסוך אזרחי המתקיים בינך לבין בנק לאומי לישראל בע"מ, לגביו מתנהלים ביניכם הליכים אזרחיים, שבמסגרתם תוכל ללבן את טענותיך כנגד הבנק. לא הונחה תשתית לביסוס חשד בפלילים שתצדיק פתיחה בחקירה. אשר על כן, הערר נדחה" (נספח ט' לעתירה).

5.

כנגד החלטה זו מופנית עתירה זו. לטענת העותר, בהחלטה נפל פגם מהותי היורד לשורשו של עניין, ויש בה משום אפליה מהותית וסטייה מעקרון שוויון הכל בפני החוק. לפיכך, גם בהינתן מתחם ההתערבות הצר של בית משפט זה בהחלטות היועץ המשפטי לממשלה, מקרה זה מצדיק את התערבות בית המשפט. העותר טוען, בין היתר, כי אין זה מתקבל על הדעת כי נעשתה בתיק הפלילי הערכה הולמת של התשתית הראייתית, מאחר שהמשטרה והפרקליטות לא דרשו ממנו כל הסבר לחומר הראיות הגולמי שצורף לתלונה שהגיש, אשר חִייב מתן הסברים. כן נטען, כי קיימות ראיות מספיקות להעמדת מנהלי הבנק לדין, ולמיצער, לצורך פתיחה בחקירה נגדם; משאנו עוסקים בחשדות לגניבת כספי לקוחות על-ידי בנק, שהוא עניין חמור ביותר לכל הדעות, לא ניתן לטעון כי אין עניין לציבור בניהול חקירה פלילית נגד המעורבים.

6.

המשיבה טוענת כי דינה של העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבותו של בית המשפט בעניין. לדבריה, הן ההחלטה לסגור את תיק המשטרה בלא פתיחה בהליכי חקירה והן ההחלטה לדחות את ערר העותר הינן החלטות סבירות, המצויות בגדר שיקול-דעתן הרחב של משטרת ישראל ופרקליטות המדינה בסוגיות האמורות; העניין אינו נופל לגדר המקרים הנדירים ויוצאי הדופן בהם בית המשפט יתערב בהחלטת רשויות החקירה והתביעה בסוגיות אלו, ומכאן כי יש לדחות את העתירה.

7.

לאחר שעיינו בעתירה על צרופותיה ובתגובת המשיבה לעתירה, מצאנו כי אכן לא קמה לנו עילה להתערב בהחלטת המשיבה, ועל כן, כי יש לדחות את העתירה על הסף.

8.

אמות-המידה להתערבותו של בית משפט זה בשיקול-דעתן של רשויות החקירה והתביעה בפעולותיהן השונות במסגרת ההליך הפלילי, ובכלל זה בהחלטות המתקבלות על-ידן בעניין פתיחה בחקירה פלילית ובעניין העמדה לדין, הובהרו על-ידי בית משפט זה בפסיקה עקבית וארוכת-שנים. ככלל, שיקול-דעתן של רשויות אכיפת החוק בעניינים אלו, הן בשלב החקירה והן בשלב התביעה, הינו רחב ביותר, ומכאן מידת התערבותו של בית משפט זה בשיקול-הדעת האמור, שהינה מצומצמת מאוד. אמנם, החלטות הרשויות בעניינים אלו אינן חסינות כליל מפני ביקורת שיפוטית; עליהן לעמוד הן במבחן הוראות החוק הנוגעות להליך הפלילי והן במבחן העקרונות הכלליים של המשפט המנהלי, כאשר אלה כאלה ייבחנו על-ידי בית המשפט בבואו להכריע בעתירה. ואולם ככלל, התערבותו של בית המשפט בהחלטות אלו תיעשה במשורה, והיא תישמר למקרים החריגים והקיצוניים שבהם לוקה החלטת הרשות בעיוות מהותי או בחוסר סבירות קיצוני (בג"צ 4405/06 פונדק פליקן בע"מ נ' פרקליטות מחוז ב"ש והדרום (לא פורסם, 16.11.2006); בג"צ 8749/06 עמותת 'אומץ' - אזרחים למען מינהל תקין וצדק חברתי ומשפטי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 27.12.2006); בג"צ 5699/07 פלונית (א') נ' היועץ המשפטי לממשלה , פסקאות 9-13 לפסק דיני (לא פורסם, 26.2.2008), להלן: עניין קצב ; ולאחרונה: בג"צ 8007/07 לוין נ' משטרת ישראל , פסקה 6 (לא פורסם, 6.4.2009)).

9.

העניין שלפנינו אינו עומד באמות-המידה האמורות להתערבות שיפוטית בהחלטות גורמי אכיפת החוק מן הסוג הנדון. מתגובת המשיבה עולה כי תלונת העותר נבחנה ונבדקה על-ידי ראש משרד חקירות ומודיעין במשטרת זכרון-יעקב, אשר מצא כי היא אינה מגלה עבירה, ועל כן הוחלט ביום 4.7.07 על סגירת תיק החקירה בעילה של "העדר עבירה פלילית". בהמשך, נבחן העניין אף על-ידי הגורם המוסמך בפרקליטות המדינה, אשר מצא כי אין מקום להתערב בהחלטת המשטרה על סגירת התיק, וזאת, ראשית, בהינתן העובדה כי בלב העניין מצוי סכסוך כספי-אזרחי בין הצדדים – ואשר כזכור, הוכרע לאחרונה על-ידי בית המשפט המחוזי, תוך שטענות העותרים נדחו. טעם נוסף לדחייה כרוך בכך שהעותרים לא הניחו תשתית ראייתית המצדיקה פתיחה בחקירה. הקביעה לפיה אין תשתית ראייתית מספקת לצורך פתיחה בחקירה פלילית או העמדה לדין פלילי מצויה ב"גרעין הקשה" של שיקול-הדעת הנתון לרשויות אכיפת החוק, ואין בטענות העותרים במסגרת העתירה שלפנינו כדי להצדיק התערבות בשיקול-דעת זה, הנבחן על ידי בית המשפט במידת ריסון רבה ומביא להתערבות במקרים קיצוניים בלבד (ראו למשל : בג"צ 9488/04

ליכט נ' היועמ"ש

(לא פורסם, 13.6.2007); עניין קצב , פסקאות 17-30 לפסק דיני).

יתר על כן, מפסק הדין שניתן לאחרונה בערעור במסגרת ההליך האזרחי שהתנהל בין הצדדים עולה כי כבר בשנת 1998 נחתם הסכם פשרה בין העותרים, בעודם מיוצגים על-ידי עורך-דין, לבין הבנק, אשר במסגרתו הצהירו הראשונים כי אין להם עוד כל טענה או דרישה בנוגע לחשבונותיהם, ובאשר לאופן ניהולם, או חובותיהם לבנק. טענות העותר בהתייחס לתקפותו של הסכם זה נדחו על-ידי הערכאה הדיונית וערכאת הערעור כאחד, תוך שנקבע כי הסכם זה מכסה גם את טענת העותר בדבר אי-זיכוי חשבונו בגין שיקים שהופקדו בו, אשר עמדה ביחד עם טענות אחרות על סדר היום בהליך האזרחי (פסקאות ח', כ' ול"א-ל"ב לפסק דינו של בית המשפט המחוזי). אין עילה להתערב בהחלטת גורמי אכיפת החוק לסגור את התיק מהטעם שלא הונחה תשתית לביסוס חשד בפלילים, ובהינתן האופי האזרחי של הסכסוך בין הצדדים.

עוד יצוין, כי העותרים לא צירפו כמשיבים לעתירה את עובדי הבנק שכנגדם הופנו חשדותיהם, ואשר עלולים היו להיפגע מן ההחלטה בעתירה. טעם זה, כשהוא לעצמו, עשוי היה להביא לדחיית העתירה

(בג"צ 1901/94

לנדאו נ' עיריית ירושלים , פ"ד מח(4) 403, 415-416 (1994); בג"צ 5662/99

עמותת נפגעי הבורסה נ' יו"ר ועדת הבוררים לנפגעי מניות

(לא פורסם, 7.11.1999)).

העתירה נדחית על הסף. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.