בג"ץ 5822/09 אלבטינה [אביגיל] אוסטפישין נ. משרד הפנים

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.

זו עתירה למתן סעד אשר יורה למשרד הפנים להעניק לעותרת אזרחות ישראלית מכח חוק השבות וכן יורה למשיבים לאפשר לעותרת לעמוד בפני בית דין לגיור לאחר שסיימה את הליכי הגיור שלה.

2.

על פי הנטען בעתירה, העותרת, ילידת שנת 1984, הינה נכדתו של יהודי (אבי אימה), אשר גדלה וחונכה כיהודיה בברית המועצות, אף שאינה יהודיה על פי ההלכה. היא למדה לימודי יהדות ועברית במסגרות שונות, השתתפה בפעילויות שונות במרכזי תרבות יהודיים, ואף הדריכה בתנועת בית"ר ובמסגרת הסוכנות היהודית. חלק ממשפחתה הינם אזרחי ותושבי ישראל מזה שנים רבות, והיא ביקרה בה מספר רב של פעמים. בשנת 2001 ניתן פסק דין בבית משפט בלבוב, אשר תיקן את רישום הלאום של סבה של העותרת ליהודי. סבתה, שהוכרה כניצולת שואה, קיבלה אזרחות ישראלית מכוח נישואיה ליהודי, לאחר שלא נשתמרה בידיה תעודת לידה המעידה על יהדותה שלה. החל משנת 2001, בהיותה בת 17, החלה העותרת בלימודים לקראת גיור בחו"ל, אותם הפסיקה לקראת עלייתה ארצה.

בשנת 2004 הוצע לעותרת להשתתף בתכנית להכשרת מדריכי חו"ל של הסוכנות היהודית, שמטרתה, בין היתר, לעודד את המדריכים ללמוד בישראל ולעלות ארצה. העותרת התקבלה לתכנית, לטענתה, לאחר שנציגי הסוכנות היהודית אישרו כי היא זכאית על פי חוק השבות, התש"י-1950. בתום התכנית, בשנת 2005, הגישה העותרת בקשה רשמית לעלות לישראל. היא מתארת בעתירתה יחס בלתי הולם של הפקידים במשרד הפנים. לדבריה, עשו היא ומשפחתה מאמץ ניכר לאתר מסמכים נוספים כדרישת לשכת הקשר, לרבות פרוטוקולים של בתי משפט, עדויות על כי סבה היה יהודי, מספרי טלפון וכתובות. חרף זאת, הודיע לה משרד הפנים ביום 25.6.06 כי אינה זכאית על פי חוק השבות, וכי היא מתבקשת להמציא מסמכים נוספים. העותרת פנתה מספר פעמים ללשכת הקשר ולמשרד הפנים בבקשה כי יודיעו לה אילו מסמכים נוספים עליה להמציא, אך לא נענתה עד ליום זה, ומכאן העתירה.

על פי המתואר בעתירה, בשנת 2006 נפתח לעותרת תיק גיור בבית הדין המיוחד לגיור. מאז למדה וסיימה בהצלחה אולפן גיור, והיא מתפללת דרך קבע בבית כנסת בנתניה. היא מבלה את החגים והשבתות אצל משפחה דתית מאמצת, וסיימה את כל הליכי הגיור הקבועים בכללי הדיון בבקשות גיור של הרבנות הראשית. כל שנותר לה הוא לעמוד לפני בית הדין לגיור. לכן, באפריל 2007 פנתה לשליח בית הדין, כדי שיקבע לה מועד להתייצבות. השליח אישר כי העותרת אכן סיימה את כל ההליכים והיא כשירה להתייצב לפני בית הדין, אולם הודיע לה כי משרד הפנים הורה שלא להעמיד מי שאינו אזרח ישראלי לפני בית הדין לגיור, וכי עליה להמציא לו אישור ממשרד הפנים כי אינו מתנגד לגיורה בישראל. פקידת משרד הפנים סירבה להמציא לעותרת אישור שכזה בכתב. בקשה רשמית שהגישה לקבלת אישור שכזה לא נענתה.

לטענת העותרת, דין החלטת המשיבים שלא להכיר בזכותה לאזרחות ישראלית מכוח חוק השבות להתבטל, וזאת משום שהיא מהווה הפרת הבטחה שלטונית או שינוי שלא כדין של הבטחה שלטונית, תוך פגיעה באינטרס הציפייה ובאינטרס ההסתמכות שלה. כמו כן, דין ההחלטה להתבטל משום שניתנה ללא בסיס עובדתי וללא בחינה ראויה של העובדות, בהליך פסול, ותוך הפרת כללי הצדק הטבעי. עוד נטען, כי ההחלטה נגועה בפגיעה בעצמאות שיקול הדעת של הרשות המוסמכת, כי הרשות המוסמכת לא שקלה את השיקולים הנכונים וכי ההחלטה נגועה בחוסר סבירות קיצונית.

3.

בהודעתה מיום 22.1.10, הודיעה המדינה, כי עניינה של העותרת נידון על ידי ועדת החריגים לבחינת בקשות לגיור של נתינים זרים, אשר החליטה לאשר לעותרת פתיחת הליך לימודים לקראת גיור, בכפוף לראיון עם שליח בית הדין ולהתרשמותו. כמו כן, אשרת השהייה של העותרת מסוג א/2 (סטודנט), הוארכה בשנה נוספת.

4.

בתגובה לכך, הודיעה העותרת כי לאחר החלטת הוועדה, נפגשה עם שליח בית הדין, אשר הציע לה כי תתחיל בשנית את אולפן הגיור, וכי בחודש מאי 2010 תיערך פגישה מסכמת עימו, ולאחריה יסתיימו הליכי הגיור, והיא תעמוד לפני בית הדין לגיור. עקב כך, היא אכן התחילה להשתתף באולפן הגיור. לדבריה, ביקשה מב"כ המשיבים כי הסדר זה יועלה על הכתב, אך הוא סירב. העותרת מבקשת כי אם יעתרו לכך המשיבים, תקבל הסכמה זו תוקף של פסק דין, ולחילופין, היא מבקשת לעכב את הדיון בעתירה עד לחודש יוני 2010.

הכרעה

5.

דין העתירה להידחות. המשיב הסכים לבחון מחדש את עניינה של העותרת, איפשר לה לפתוח בהליכי גיור, והאריך את אשרת השהייה שלה בישראל. לעותרת ניתן, אפוא, סעד ביניים המניח את הדעת, ויש להניח כי מעמדה יבחן מחדש בנפש חפצה לאחר שתשלים את הליכי גיור. ממילא, ברי כי כיום אין בידי הרשות המוסמכת עמדה מגובשת וסופית באשר למעמדה של העותרת בישראל ובאשר תנאים הצריכים להתקיים לצורך עמידתה בפני בית דין לגיור. משכך, נראה כי מוקדם להכריע בשאלות העולות בעתירה, ואין צורך כי בית משפט זה יזקק להן בשלב זה, משאין מונחת בפניו התשתית המלאה הנדרשת לצורך קיום ביקורת שיפוטית (בג"ץ 5148/06 קבילוב נ' מדינת ישראל – משרד הפנים (לא פורסם, 1.10.2009); בג"ץ 2293/05 זגידולין נ' שר הפנים (לא פורסם, 1.10.2009)). יחד עם זאת, לאחר שהמשיבים יגבשו עמדה סופית בעניינה של העותרת, וככל שתתקיים עילה לכך, תיפתח בפני העותרת האפשרות לשוב ולעתור לבית משפט זה.

6.

בכפוף לאמור, העתירה נדחית. אין צו להוצאות.